חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ז ה

(ה) להגיד מה גרם. כלומר ללמוד מאיזה טעם הוא נאסר:

הכי גרסינן ואני נתתיו אם נתנם וכו'. דמשמע דבנתינה בעלמא אף בחטאת סגי בדיעבד ואסמכתא בעלמא דבזבחים (דף לח.) מייתי שם קראי אחריני על זה וכך דרך התורת כהנים דאגב אורחיה מסמיך מאי דנפק ממקום אחר (ר"ש משנ"ץ):

לכם ולא לאחרים. פי' שאין העכו"ם מביאין חטאות ואשמות:

על המזבח. כל מקום וכו'. ד"על המזבח" יתר הוא דידוע דכפרת הדם במזבח הוא אלא להורות שכל מקומות המזבח שוים הם אצל כפרה בדיעבד שאם נתן הדם ע"ג הכבש שאינו מקום מתן דמים או הניתנין למעלה שנתנן למטה או הניתנין למטה שנתנן למעלה – אף דהקרבן נפסל בזה – מכל מקום בעלים נתכפרו. ועיין בזבחים דף כ"ו ע"ב:

ולא על קרקעו. דהיל"ל "במזבח" ואמר "על" למעוטי קרקע העזרה:

לא עשה כלום. שאין בעליו מתכפרין בכך: