חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ז ד

(ד) ולא המאכלת. שהמאכיל לאחרים אף דהוא עובר בלאו כדלקמיה בהלכה וי"ו אינו חייב כרת:

האוכלת את הדם. ד"את הדם" יתירא הוא אלא להורות שאם אכל חצי זית מדם וחצי מחלב אין מצטרפין:

ועמה שלום. היינו שאפילו בדין הקל אין נענשים (זית רענן). והיינו כשאין בידם למחות: