חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ד ב

(ב) מכאן אמרו. לאו אנתן מקצת מתנות קאי אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם דאמר מכאן למדנו שא"צ לחזור ולעשות את זו שגמר שהרי כפרה בפני עצמה היא:

נתן מקצת מתנות וכו'. מקומות היו של מתן דמים על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ושיריים ביסוד מזבח החצון וכל אחת חשיבה כפרה בפ"ע ולכך אם נתן מקצת מתנות ונשפך הדם יביא דם פר או דם שעיר אחר שישחוט בהמות אחרות ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים שעל בין הבדים ומתנות הראשונות נפסלו וכן בשאר מקומות וטעמו דכתיב "מדם חטאת הכפורים אחת בשנה", חטאת אחת נאמר ולא שתי חטאות, שאין לו לעשות כפרה אחת משתי חטאות:

אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. וטעמם דמה דכתיב "חטאת הכפורים אחת" היינו חיטוי ואמר הכתוב חיטוי אחד ולא שני חיטויין שלא לעשות הזאות שני פעמים: