חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ט ב

(ב) והלא דין הוא. שיהיו חייבין ולהכי אצטריך קרא למעטם:

ומה במקום וכו'. פי' במעלה שיש בו קולא שהמעלה להדיוט פטור משום העלאת חוץ דכתיב "לעשות אותו לה'" למעט העלאה להדיוט ועכ"ז החמיר בו הכתוב דחייב שנים שהעלו לה' כדלקמן אם כן השוחט דאחמיר ביה דהשוחט להדיוט חייב כדאיתא בזבחים (דף קח.) אינו דין שנחמיר וכו':

ולא אנוס. ד"ההוא" משמע שהוא בהוייתו בדעתו ולא אנוס או שוגג מאליו או מוטעה מאחרים: