חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ח ט

(ט) מה תלמוד לומר. "אחת בשנה", דמקודם כתיב "בעשור לחודש השביעי":

שלא בשעיריו. כמו שלמדנו מדכתיב "כי ביום הזה" דעצם היום מכפר אף שלא הביאו השעירים כלל:

יכול אף שאר הימים. כגון שעיר ר"ח ושעירי הרגלים שמכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כשאין להם ידיעה לא בתחלה ולא בסוף יכפרו גם הם בדיעבד אף אם לא הביאו שעיריהם:

תלמוד לומר אחת בשנה. פי' שכפרת היום בעיצומו של יום אינו אלא פעם אחת בשנה והוא יום הכפורים:

שהם שבעת ימים. ולא הוי דומיא דיוה"כ שזה אחד וזה שבעה:

תלמוד לומר אחת בשנה. בפרשה תצוה:

שהוא רגל ברגלים. ולא נוכל לחלקו משארי רגלים:

הכי גרסינן תלמוד לומר זאת אחת בשנה (כן גריס רבינו הלל המובא בקרבן אהרן וכן איתא בילקוט). והוי מיעוטי דרק יום זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים וכו':