חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יב יב

(יב) יכול השוחט חולין וכו'. פי' כיון דשחיטתן אין מתירתן לאכילה יהיו נחשבין כנבילה:

הכי גרסינן תלמוד לומר נבילה וטרפה מה טרפה ששוותה בפנים כבחוץ אף נבילה ששוותה בפנים כבחוץ יצא וכו'. פי' תלמוד לומר "נבילה וטרפה" והאי "טרפה" יתר הוא וכנ"ל אלא לאשמועינן באיזה נבילה מיירי קרא באותה ששותה כטרפה, מה טרפה דשוה איסורה בפנים כבחוץ, דבשני מקומות היא אסורה, אף נבילה וכו', יצא השוחט חולין בפנים שאין השחיטה שוה בהם בפנים כבחוץ שהרי עופות חולין ששחטן בחוץ אין מיטמאין (ובגמרא פריך בשלמא חולין לא שוו בפנים כבחוץ כדאמרן אבל בקדשים שוו דהא אידי ואידי בין בפנים ובין בחוץ שוה בהם דאין כאן תורת שחיטה ופסולים נינהו. ומשני הגמרא דעופות קדשים שחוטין בחוץ לא איצטריך להו קרא לאשמועינן דלא מטמאו בבית הבליעה דאם הועילן שחיטת חוץ לחייב עליו כרת משום שחוטי חוץ אלמא שמה שחיטה מכ"ש שתועיל לו לטהרו מידי נבילה. ופריך אשכחן חוץ, פנים מנלן. ומשני אם כן לא שוו בפנים כבחוץ. פי' אם תאמר שהשוחט קדשים בפנים ליטמו נמצא שלא השוה טואמאתם בפנים כבחוץ דומיא דטרפה והלכך כיון דבחוץ לא מיטמו בפנים נמי לא מיטמאו):

וכיבס יכול אף הציפה וכו'. עיין לעיל סדר שמיני סוף פרשתא ד' ופרשתא וי"ו הלכה ח' שם פירשנוהו: