חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק י ז

(ז) רבי אומר וכו'. בא לומר דקושית חכמים לר' יוסי הגלילי לאו קושיא היא דמה לשוחט בפנים וכו':

שהיתה לו שעת הכושר. ליקרב בפנים לאחר שחיטה:

ר"א בר' שמעון אומר וכו'. בא להשיב גם כן על קושית חכמים מה לשוחט וכו':

שכן המזבח מקבלו. דאף על פי שהוציאו אם חזר והכניסו והעלהו לא ירד כדאמרן בהמזבח מקדש (דף פד.) הלן והיוצא וכו':

הטמא שאכל וכו'. משום דדמו להדדי ופליגי בתרוייהו להכי תננהו גבי הדדי:

כיון שנגע בו טימאהו. ואפילו הכי כי הדר אכיל ליה מיחייב כרת ומה לי נטמא הבשר על ידו מה לי נטמא על ידי אחרים:

שאינו חייב אלא על טומאת הגוף. כדכתיב "וטומאתו עליו ונכרתה" ודרשינן בפרק בית שמאי (דף מג.) בטומאת הגוף הכתוב מדבר מי שטומאה פורחת ממנו: