חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק י ה

(ה) פסולין מנין. הנך דאם עלו לא ירדו דלא מתרבו מ"לא יביאנו" דהא אינם ראוים להביא לכתחלה:

הלן. בין דם ובין אימורים:

והיוצא. שיצא לחוץ ונפסל ואף דכל העלאת חוץ יוצא נינהו וריבתה התורה זריקת הדם וכדלעיל – התם בשהוציא לכתחלה את הדם מבפנים כדי לזרקו לחוץ וכיון שקודם שהוציאן היה הדם ראוי ליזרק לפנים חייביה רחמנא אבל הכא מיירי בשכבר יצא הדם לחוץ ונפסל ואח"כ נטלן וזרקן לחוץ הוה אמינא דהכא מיגרע גרע:

ושקיבלו הפסולין וזרקו את דמו. ועכשיו מעלה את האימורין לחוץ:

ששחטן שלא לשמן. והעלה הדם או אימוריהן לחוץ:

תלמוד לומר לעשות. משמע הראוין לעשות אפילו אינו ראוי לבוא מחוץ לפנים והני נמי כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להעלותן מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא ביה: