ברית עולם על ספר חסידים רכט:א

או חולו של מועד או פורים או חנוכה לא יתענה וכו'. מהכא מוכח דאם התענה ת"ח בחולו של מועד צריך למיתב תענית לתעניתו. וק"ק על הרב כנה"ג א"ח סי' רפ"ח שכ' המתענה ת"ח בחולו של מועד לא נתבאר בדברי הפוסקים אי צריך למיתב תעניתא לתעניתיה אמנם מק"ו דר"ח וכו' נפיק והרב שם הזכי' דברי רבינו בסי' זה ע"ש וזה יש ליישב קצת. אמנם מורינו הרב מוהר"י הכהן ז"ל הקשה על הרב כנה"ג דלא זכר דהוא מפורש בש"ע סי' תקס"ח בפה מלא ע"ש:

אבל אם התענה ביו"ט בשביל חלים וביו"ט אחרון למחר יתענה וכו'. ראיתי למרן בב"י סי' תקס"ח שכ' וז"ל מצאתי בשבלי הלקט נמצא בס' החסידי' אדם שמתענה בשבת ת"ח בשבת וחנוכה לא יתענה בא' בשבת וחנוכה אלא ימתין עד לאחר חנוכה ויתענה אבל התענה יו"ט שני בשביל חלו' יתענה ביו"ט האחרון ונ"ל דהכא שבקו' לחסידותיהו דאין להקל ולבטל עונג יו"ט שני דלא גרע י"ט ב' של גליות מחנוכה ופורים עכ"ל ובקשתי בשבלי הלקט בדפוס ובכ"י (שהוא יותר גדול מאוד) ולא מצאתי לשון זה ועין רואה דהרב שבלי הלקט מביא הלשון בשינוי ממה שהיא לפנינו ובלשון שהוא לפנינו אפשר לפרש בפשיטות דכונתו דמי שהתענה ביום טוב בשביל חלום דאז אין יכול למיתב תעניתא לתעניתיה בחוה"מ וכן אם התענה ת"ח בי"ט אחרון יתענה למחר שהוא אסרו חג ואתא לאפוקי דלא נימא דאסרו חג אסור בתענית קא משמע לן דיתענה תענית על שהתענה בי"ט או ביום טוב שני ולמיתב באסרו חג תענית לתעניתיה. ופי' זה מדוקדק בלשון שלפנינו כמבואר למעיין. איברא דהרב תה"ד סי' רע"ח כתב משם המנהגים דהמתענ' בי"ט ראשון יתענ' בי"ט שני. וכבר תמה עליו מרן בב"י סי' תקס"ח. ודע שהרב כנה"ג סי' רפ"ח כתב דהמתענ' ת"ח בי"ט שני דהיינו יום אחרון של פסח או י"ט שני דשבועות או אחרון של חג א"צ למיתב תענית לתעניתיה אפי' לדעת שבלי הלקט ומרן ע"ש ולדעתי הקצרה לדעת מרן ושבלי הלקט המתענה ת"ח בי"ט שני צריך למיתב תענית לתעניתי' דלא גרע מחנוכ' ופורים ופשוט. ולפי הפירוש שכתבתי בדברי רבינו הוא מביאר בדבריו ודוק היטב:

לא יתפלל עננו וכו'. מרן סי' רפ"ח פסק דאומר עננו והאחרוני' כתבו דאם הם עשר' מתעני' יאמרו עננו בחזרה וכו' ע"ש: