ביאור מרדכי ברכות קלו

בהגה סי' קע"ה ס"א ובמג"א שם ליישב שלא יחלוק הטור על הראב"י וע"ש בט"ז ס"ק ד' שאם מסופק איזהו משובח ומברך על ריבוי יינות מספק אז לא שייך כלל דין דהראב"י ופשוט:

יג וכן משמע בפירקין אמרו לו כו' כצ"ל דליתא כן בירושלמי אלא בגמ' דידן נ"ט ב':

יד אלא ודאי כיון כו'. ק"ק בשלמא התם הטובה מגעת לשניהם כאחת אבל גבי יין אם אינן מברכין כא' ושותין זה אח"ז אין הנאת שניהם בפעם א' אבל אם אחד מברך לכולם ע"כ ישתו כולן כא' וה"ל הטוב לדידי' והטבה לאחריני וא"כ עכ"פ השתיי' כא' בעינן ומ"מ גם הר"אש כ' כן ויש ליישב:

טו דאכסנאי והאורח כו'. הב"ח בסי' קע"ה פי' דר"ל האורח לא יברך דאין ההטבה שלו. וצריך לחלק בין הך להך דניתן לו בגד במתנה דמצריך בירושלמי לברך הטוב:

אבל במג"א פי' דאלפסי פסק ר"ל לשי' רב אלפס דס"ל דבגשמים דוקא בא"ל ארעא ואיכא שותפות בהדי' אז מברך הטוב ע"כ לדידי' ביין שהכוס ששותה זה אין האחר שותה לא שייך בי' ברכת הט"ומ כ"א בבני חבורה שותין עמו או באשתו ובניו עמו כמ"ש התוס' וטעמו לחלק בין זה לזה ע"ש והסברא דחוקה. ומדברי הב"ח בסי' רכ"ב מבואר דבני חבורה ששותין מברכין אפי' אין להם שותפות כלל ע"ש ולדבריו ל"ל כלל כסברת המג"א אך המג"א אינו מפרש כך אלא הך דחבורה כו' ר"ל ביש להם שותפות באותו יין והנה בדין בשורת גשמים כ' הרשב"א דאפשר דגם למסקנא מברך הט"ומ. ולכאורה תמוה לשון דאפשר דהא ודאי פשיטא דמברך על בשורת גשמים הט"ומ כדפ"הג מעיקרא אי דשמע כו' היינו בשורות טובות כו' וכן הקשה במג"א סי' רכ"א סק"ב על הרמ"א שהגי' י"א דהשומע כו' דפשיטא כו' ובאמת לא על הרמ"א התלונה כ"א גם על הרשב"א הנ"ל וכמ"ש בס' חמד משה. ונ"ל משום דק"ל להרשב"א למסקנא דבאית לי' ארעא בעינן דוקא שותפות בהדי' א"כ גם בשמע ואית לי' ארעא וליכא שותפות בהדי' ג"כ אינו מברך הט"ומ והרי בהס"ד משמע דמברך הט"ומ בשמע בשורת גשמים אפי' בלית לי' ארעא כלל כדמוכח בסוגיין דאהא דמשני הש"ס הא דאית לי' ארעא פריך לי' והתנן כו' משמע בהס"ד מיירי בל"ל ארעא א"כ יהא ל"ל ארעא עדיף לברך הט"ו מדאית לי' ארעא וליכא שותף בהדי ע"כ הוי ס"ל לכאורה דלמסקנא דבעינן דוקא שותפות אבל בלא שותפות אינו מברך הט"ומ מכ"ש דאינו מברך הט"ומ בל"ל ארעא ומ"מ אסיק הרשב"א דמברך הט"זמ על השמיעה ואפי' בל"ל ארעא ולא ק' וכי עדיף מאית לי' ארעא בלי שותפות. דודאי שאני ושאני באית לי' ארעא ובלי שותפות נהי דאינו מברך הט"ומ מ"מ מברך שהחיינו. וכן י"ל דגם בשומע בשורת גשמים ואית לי' ארעא בלי שותפות מברך שהחיינו דכיוצא בזה כ' בתשו' הרשב"א גבי שמע שילדה אשתו זכר כמ"ש בהגהה סי' רכ"ג ס"א ע"ש. ע"כ כיון שמברך שהחיינו אינו מברך ברכת הט"ומ אבל בל"ל ארעא דבכה"ג אם לא יברך ברכת הט"ומ לא שייך בזה ברכת שהחיינו ע"כ מברך הט"ומ וכיוצא בזה כ' הב"ח בסי' רכ"ב אליבא דהרי"ף ע"ש א"כ לפ"ז הא דכתב הרשב"א לשון דאפשר כו' זהו בל"ל ארעא כו' ומאי דפשיטא לי' לבסוף זהו באית לי' ארעא והתם קמ"ל דבליכא שותפות בהדי' אינו מברך הט"ומ אפי' בשמע וא"ש דברי הרשב"א אבל הרמ"א אי קאי אהא דל"ל ארעא ה"ל לפרש אלא משמע דקאי אהא דסמיך לי' דאית לי' ארעא ואיכא שותף בהדי' וע"ז שפיר ק"ל להמג"א דמאי קמ"ל בהא דפשיטא דמברך הט"ומ וזה ברור בכוונת המג"א ז"ל:

טז וקי"ל כר' יוחנן כו' ציון זה קאי לשון הרי"ף וע"תות נ"ט ב' ד"ה ור"י אמר כו':

יז אבל שאינן חשובין כו' כ"כ התוס' אבל הר"אש מחלק בין עשיר לעני וע' סי' רכ"ג ס"ו בהגהה ובמג"א שם ס"ק י':

יח וכן אם שכב כו' משמע דזהו רק לשי' המיימוני הנ"ל ולא להתוס' ובאמת גם גם התוס' אפשר דמודו בהא דהא בדף ס' בד"ה כי שמע כו' כתבו וה"הד כו' והוא נהנה מן האור. ובד"ה כי פריס כו' כתבו אבל אם אינו נהנה כגון שהוא שוכב על מטתו לא יברך כו' ומינה לשוכב בבגדיו דג"כ לא יברך. מיהו בב"י סי' מ"ו הביא דברי הכל בו שכ' ע"ש הגאונים וכן בר"ן פ"ק דפסחים דכל הברכות אלו מברך אף שלא נהנה כלל. והן הן דברי הי"א שהביא הרמ"א בהגהה סי' מ"ו ס"ח. ולא כיון לדברי התוס' והר"אש כאן דאינהו לא פליגי רק בברכת לשכוי בינה אלא כיון לס' הכלבו והר"ן:

הדרן עלך הרואה