באורי מהרא"י מט

אע"ג שעודנו חי ואפשר שהוא משעת שמכריזין עליו מן השמים פנו מקום כדאיתא במס' כתובות: פרשת האזינו

לב (א) השמים ואדברה ותשמע הארץ. הא דנקט דבור כלפי שמים ואמירה גבי ארץ משום דשמים רומזים לזכרים שתובעים ומולידים את הארץ והארץ מתעברת ויולדת כנקבה כדאיתא פ"ק דתענית ודיבור לשון קשה הוא כדפירש"י בכמה דוכתי ואמירה פי' לשון רכה ואשכחן גבי מתן תורה לשון קשה גבי זכרים ולשון רכה גבי נקיבות כדכת' כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל כדפרש"י שם: (ג) רש"י מכאן שעונין אחריו בשכמל"ו אחר כל ברכה שבמקדש משום דכתיב הכא שם ה'. ור"ל שם המפורש שאין רשות להזכיר בגבולין רק כהן גדול במקדש לכך לא יליף מיניה אלא במקדש ואפשר משה היה מזכירו בכל מקום לכך קאמר כי שם ה' אקרא כדפירש"י בלשון כאשר: (מז) רש"י אין לך דבר רק בתורה שאם תדרשנו שאין בו טעם וצורך. משום דכתיב הכא כי לא דבר רק מכם משמע דאתא קרא לומר שיהא צריך והנאה לדרשה לכך פיר' מתן שכרו: פרשת וזאת הברכה

לג (ב) רש"י פתח בשבחו של מקום תחלה. פי' בענוותנותו שבא מסיני שהיה הר נמוך כמו שדרשו רבותינו וחזר על בני עשיו ועל בני ישמעאל אע"ג שגלוי וידוע היה לפניו שלא יקבלו מ"מ עשה בענין שלא יהא תרעומ' ופתחון פה לא כמלך בשר ודם שדן בחזקה: (ז) רש"י כאן רמז לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה ומה שלא ברכו בפי' משום דרוב שבטו היו סופרים ומלמדי תנוקות עוסקים במלאכת ה' כדפירש"י פ' ויחי ואמרינן פ' מקו' שנהגו שכ"ד תעניות התענו אנשי כנה"ג על כותבי סת"מ שלא יתעשרו שאם יתעשרו לא יכתבו יותר וקאמר נמי התם דה"ה כל העוסקים להרויח במלאכת שמים אינם רואים סי' ברכה ולכך לא רצה לברכם בפי': (ח) וללוי אמר תומיך ואוריך לא תמצא בכל השבטים שזכר שבחם וצדקתם במה שעשה כבר אלא זכר שבחם וברכותיהם העתידים להם והטעם לפי שיעקב קנתר את לוי בפ' ויחי ומשה ברכו היה ירא שלא יהא נחשד על כך בשביל שהי' שבטו הזכיר שבחם וזכותם שעשו כבר כלומר ראויים אלו לברכה: (כה) רש"י וכימיך דבאך כל זמן שאתם עושים רצונו של מקום. דבזמן שאדם עושה רצונו של מקום נקרא חייו חיים וימיו ימים דהרשעים אפילו בחייהם נקראו מתים ולהכי שפיר משתמע מוכומיך דבאך זמן שעושים רצונו של מקום דבאותו זמן נקרא ימים: (כח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב רש"י אלא כעין הבטחה שהבטיח' יעקב והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכ'. תימה היכא משתמע מהא שישכנו בטח וי"ל כיון שברכם והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם מרמז על מקרא דקאמר בדד ינחנו דפרש"י התם בדד בטח נהגם ולפי פשוטו לפי שברכם שיהא ה' עמהם ישכנו לעולם לבטח כמו שאמר המשורר ברוח הקודש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי: תם ונשלם