ברכת אשר על התורה, ויקרא כה:מא

רש"י ד"ה הוא ובניו עמו, אמר רבי שמעון וכו' (קידושין כב ע"א). והנה כבר הביא רש"י גמרא זו בפרשת העבדים בספר שמות (כא, ג). אך אין זה נדיר שרש"י חוזר על מובאות. (פ' בהר בחקתי תשנ"ט)

רש"י ד"ה ואל אחזת אבתיו, אל כבוד אבותיו, ואין לזלזלו בכך. ע"כ. המדובר בעברי שמכר עצמו משום דוחקו, ועכשיו הוא משתחרר, ועליו מצווה התורה שאין לזלזלו על התפרנסו בדרך זו. לדיבור זה ראוי לתת פירסום רב - התורה מצווה לכבד אפילו עברי שמכר עצמו משום דוחקו וקל וחומר את אלה המתפרנסים בדרך ישרה. (פ' בחקתי תשמ"ח)

ולכאורה גם אפשר לפרש שלא כרש"י ולהבין "אחזת אבתיו" כפשוטו - אל נחלת אבותיו שאותה מכר מן הסתם קודם שמכר עצמו מחמת דוחקו. ומכל מקום ראוי להבין, למה רש"י דחק עצמו לפירושו. (פ' בהר תשמ"ט)

ובאשר לפירושה של מילת אחוזה, ראה "שפתי חכמים" (אות ס). וראה מה שכתבתי למעלה (פסוק י). (פ' בהר בחקתי תשנ"ט)