"אדני שאל" וגו' "ונאמר אל אדני" וגו'. סיפר לי ר' יצחק בר־אור שנחמה ליבוביץ ביארה את הפס' הראשון בלשון תמיה, כלו' כלום שאלת היש לכם וכו'? הרי "ונאמר" אמרנו מעצמנו, בלי להישאל, והרי זו ראיה שכנים אנחנו. (פ' ויגש תשנ"א)
ואולם מן התיבה "לאמר" שבסוף הרישא משמע שזוהי ציטטה. (פ' ויגש תשנ"ה)