ברכת אשר על התורה, בראשית יד:כג

"אם מחוט ועד שרוך נעל... ולא תאמר" וגו'. שאל משה מרדכי שי', למה כאן סירב אברהם אבינו בצורה מוחלטת כל כך, ואלו מפרעה (יג, ב) ומאבימלך (כ, יד) קיבל וקיבל. וביקש ר' בנציון קריגר שי' לומר שכאן זה נראה כמעין מסחר, ולענ"ד בשני המקרים האחרים עוד יותר, וצריך עיון. (פ' לך תשנ"ג - אחר בריתו של אברהם בניה שי')

והקושיה מתחזקת מסוף דברי רש"י: שהקב"ה הבטיחני לעשרני, שנאמר ואברכך וגו'. והרי אמירה־הבטחה זו קדמה גם לעניין פרעה. (פ' לך תשנ"ח) ור' גור אריה שמלך סדום נתן רק מפני צרתו, שנלקח בשבי, ואין זה בכלל "ואברכך", כי ברכה היא זו הבאה מתוך ברכה ולא מתוך צרה. אבל פרעה נתן לכבודו של אברהם ובכך נתקיימה ברכת ה' לאברם "ואברכך", שיהיה מכובד עד שיתנו לו הכל מתנות. ואמנם גם פרעה נתן בשל צרתו - מחמת המכות שבאו עליו, אלא שהיה זה בשביל כפרתו.

רש"י ד"ה אם מחוט וגו', אעכב לעצמי מן השבי. ע"כ. והביטוי "שבי" לא שייך כאן, היה צריך לומר מן השלל, השוה רש"י במדבר (לא, יא). (פ' לך תשמ"ח)