ברכת אשר על התורה, בראשית יד:כב

רש"י ד"ה הרמתי ידי, לשון שבועה... וכן (כב, טז) "בי נשבעתי" - נשבע אני, וכן (כג, יג) "נתתי כסף השדה קח ממני" - נותן אני לך כסף השדה. וקחהו ממני. ע"כ. נראה שרש"י בא לבאר שני דברים, (א) הביטוי "הרמתי ידי", משמעותו שבועה. (ב) הזמן - לא עבר כי אם הווה, ועל כך מביא רש"י ראיה משני פסוקים. (פ' לך תשנ"ה)

שאלה אחרת היא, מה היה ההכרח להישבע, והרי לכאורה די בו בסירוב מנומס אבל החלטי, ולא ראיתי הערה בנדון. ואולי צריך לומר שזו היתה הדרך היחידה להימנע מוויכוח בענין זה. (פ' לך תשנ"ז)