ברכת אשר על התורה, שמות כו:א

רש"י ד"ה כרבים מעשה חשב, ...פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן - ארי מצד זה ונשר מצד זה וכו'. וקשה אפוא לשון כרובים. ועוד: לא ידעתי מקורו של רש"י לדמויות החיות. וכבר שאלו על כך רא"ם ו"מנחת יהודה", כמובא ב"שפתי חכמים" (אות ק), ושם ישנם גם מקור לדמות החיות וגם קצת תשובה לשאלה, כיצד דברי רש"י אלה מתיישבים עם דבריו לביאור "כרובים" למעלה (כה, יח). (פ' תרומה תש"ן)

ועל כל פנים, על רקע זה, צריך לבדוק מה סיבת ההתרחקות מכל ציור ובלט בכלל, ובבית־הכנסת בפרט. בימים אלה ראיתי תשובה של הרב עובדיה יוסף שליט"א (בגליון "ערב שבת") בה הוא יוצא חוצץ נגד רקימת אריות או נשרים על פרוכת ארון הקודש, ודבריו מיוסדים, בין השאר, על דברי המכילתא (סוף פרשת יתרו): "לא תעשון אתי אלהי כסף, ואלהי זהב לא תעשו לכם"... שלא תאמר: הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש, הריני עושה (כרובים) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, תלמוד לומר: "לא תעשו לכם"! (פ' תרומה תשמ"ט) וראה דברי ה"מרדכי" במסכת עבודה־זרה (סימן תתמ) הדן באריכות בנוגע לציור חיות בבתי כנסת. (הערת ר' חזקי פוקס שי')

ובאשר לתיאור רש"י את דרך העבודה שבכאן - שני דברים מבדילים בין "מעשה חושב" שבפסוקנו לבין "מעשה רוקם" שבפסוק לו: (א) ב"מעשה חושב" - הדמויות הארוגות על הבד שונות בכל צד, וב"מעשה רוקם" - הדמויות זהות בשני הצדדים. (ב) ב"מעשה חושב" - הדמויות ארוגות בבד, וב"מעשה רוקם" - הדמויות רקומות על־גבי הבד. (פ' תצוה תשנ"ד)