ברכת אשר על התורה, שמות יא:ח

רש"י ד"ה בחרי אף, על שאמר לו "אל תסף ראות פני" (י, כח). ע"כ. וקשה לי: (א) למה לא מסופר על כעסו זה של משה רבנו ע"ה למעלה (י, כח)? (ב) מה מקום מצא לו משה רבנו ע"ה לכעוס על פגיעה זו, הרי כבר היה רגיל ליחס של זלזול ושל אי־קיום הבטחות? כלום לא יותר הגיוני לומר שהתמרונים האין־סופיים של פרעה גדשו את הסאה והביאו לידי כעסו של משה רבנו ע"ה? (פ' בא תשל"ה, תשנ"ג) יתכן שכעסו של משה היה על זה שבסופו של דבר, על אף כל המכות וכל האזהרות, פגישתו האחרונה עם פרעה הסתיימה בצורה מבישה כזאת. לא כך תיאר לעצמו את הסיום של שליחותו לפרעה. ועוד: אמירתו החצופה של פרעה למשה שלא יעיז לבוא אליו פעם נוספת לא היתה רק פגיעה במשה (השליח), אלא גם פגיעה בכבודו של הקב"ה (המשלח) (הערת ר' שמואל עמנואל שי').