ברכת אשר על התורה, שמות יא:ז

רש"י ד"ה לא יחרץ כלב לשונו, ...לשון שנון, לא ישנן, וכן וכו'. ולא ידעתי, מה פירוש "לא ישנן" בהקשר שלנו, אם הכוונה לגלות השיניים ולהפחיד בדרך זו או שמא הרמת קול, והנה גם אחר בדיקת כל הפסוקים שרש"י מביא כאן, קשה להכריע. (פ' בא תשס"א, מלון הוד, ים המלח) בספר יהושע (י, כא) נאמר: "לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשנו" - בזמן כיבוש גבעון והסביבה על־ידי יהושע, נפל פחד על העמים ואף אחד מהם לא חידד לשונו לדבר דבר רע על בני ישראל (ראה מצודת דוד שם). בשמואל ב' (ה, כד) נאמר: "אז תחרץ" - זו היתה תשובת ה' לדוד ששאל אם יעלה להלחם בפלשתים, ומשמעותה - כאשר תשמע את קול הצעדים בראשי האילנות אז תרים קול מלחמה להלחם בפלשתים החונים בעמק רפאים (רש"י שם). בישעיה (מא, טו) נאמר: "למורג חרוץ" - הוא כלי כבד של עץ, העשוי חריצים חריצים, כעין כלי נפחים של ברזל, וגוררים אותו על הקשים של שבולים ומחתכם עד שנעשים תבן דק (רש"י שם). במשלי (כא, ה) נאמר: "מחשבות חרוץ" - אדם חריף ושנון. ושם (י, ד) נאמר: "ויד חרוצים תעשיר" ומשמעותו - סוחרים שנונים, חריפים.