ברכת אשר על התורה, דברים לג:יז

רש"י ד"ה הדר לו, נתון לו, שנאמר "ונתתה מהודך עליו" (במדבר כז, כ). ע"כ. לא שפירוש "הדר לו" הוא - נתון לו, אלא שההדר נתון לו, כפי שנאמר בבמדבר (כז, כ). (פ' וזאת הברכה, מוצאי שמיני עצרת תשמ"ט)

אך דומה שזה סותר את טעמי המקרא. ולכאורה אפשר לפרש פשוט: בכור שורו - יש לו הדר. (למחרת יום הכפורים תשס"א)

רש"י ד"ה והם אלפי מנשה, הם האלפים שהרג גדעון במדין וכו'. קצת קשה: למה אינו מסב מילים אלה על הרוגי שבעת העמים שהרגו בני מנשה שהלכו כחלוצים לפני מחנה ישראל, יחד עם בני ראובן ובני גד? (מוצאי שמיני עצרת תשמ"ט)

ואולי פירש כן למען הסימטריה. (פ' וזאת־הברכה תשנ"א)

ויפה פירש זאת רמב"ן בסוף ד"ה וקרני ראם קרניו, אלא שאינו מתחשב בכך שקרן לשון נקבה הוא. לדבריו, פשוטו של מקרא הוא כך: מכיון שמשה ברך את יוסף בתבואות, דימה אותו לשור, כי "ורב תבואות בכח שור" (משלי יד, ד), ואמר שיהיה לבכור שיוליד הדר מלכות, ורמז בזה ליהושע שהיה הראשון משבט יוסף שיהיו לו גדולה ומלכות. ו"קרני ראם קרניו" של השור הנזכר, ובקרניו "ינגח יחדו אפסי ארץ". ואמר שקרניו שהן שתיים הן רבבות אפרים והן אלפי מנשה, את הקרן הימנית נתן לאפרים ואת הקרן השמאלית למנשה. ולפי זה ברכו שיהיה לרבבות ולאלפים. (פ' וזאת־הברכה תשס"א)