ברכת אשר על התורה, דברים כט:יז

רש"י ד"ה פן יש בכם, לפיכך אני צריך להשביעכם. ד"ה פן יש בכם, שמא יש בכם. ע"כ. הרי זו דוגמא בולטת לדרכו של רש"י - גם בחומש וגם בש"ס - לפרש תחילה את העניין ורק אחר כך את המילה. נאמנותו של רש"י לדרך זו רבה אף כי לא מוחלטת, ולכאורה אפשר להתווכח על מידת ההגיון שבה - אפשר לומר שפירושה של המלה הבודדת הקשה יתבהר מתוך ההקשר, אך גם אפשר לטעון שלא יתכן לבאר קטע או פסוק בלא להבין תחילה כל מילה בפני עצמה. וזכורני שעל דרך זו של רש"י בפירושו לש"ס העמידני מו"ר הרב ברוך קונשטט זצ"ל, כד הוינא טליא. (פ' נצבים וילך תשמ"ז, נצבים תשמ"ח, נצבים תשנ"ח)

וראה, אולי עוד יותר, בפסוק הבא. (תשנ"ח)