ברכת אשר על התורה, דברים כד:ג

רש"י ד"ה ושנאה האיש האחרון, הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה וכו'. לכאורה צריך לומר ששנאתו של הבעל השני מובטחת, כי "ערות דבר" (פסוק א) היא פגם אובייקטיבי, ולכן ו'שנאה' כמו הראשון. שאם לא תאמר כן, לא יובן, על סמך מה רש"י "מבטיח" שסופו לשנאותה. ורק אם נאמר כך, אפשר להבין את לשון הכתוב "וכתב לה" (פסוק א), כלומר מצוה שיכתוב לה גט כריתות. (פ' כי־תצא תשמ"ט)

אך אם כך, יהיה הבעל הראשון אסור להחזירה רק אם אמנם היתה סיבה אובייקטיבית לאי מציאת החן שבפסוק א, ולא במקרה שחלה התנכרות בין בני הזוג, וכזה לא שמענו. (פ' כי־תצא תשנ"ה)

ואם אמנם הסיבה שלילית־אובייקטיבית, מדוע היה השני מותר לקחתה? (פ' כי־תצא תשנ"ז) מבואר בגמרא (גיטין צ ע"ב) שראוי השני למות על שהכניס מרשעת אל תוך ביתו. ואם יזכה תגרום לו זכותו שישאנה ויוציאה מביתו.