ברכת אשר על התורה, דברים יג:ה

רש"י ד"ה ובו תדבקון, הִדָּבֵק בדרכיו - גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב"ה. ע"כ. תמהתי, כיצד מקבל רש"י בלא כל תהייה את עניין הדבקות בו יתברך, בלא לשאול, וכי אפשר להידבק בו וכו', כפי ששאל למעלה (יא, כב)? אחר שמתי לב שגם למעלה (ד, ד; י, כ) אינו שואל על ביטויים דומים. ודברי "שפתי חכמים" (אות ז) אינם משכנעים ביותר. ולכאורה קשה עוד יותר: כיצד זה מביא רש"י דבריו בד"ה ובו תדבקון, והרי דברי גמרא הם (סוטה יד ע"א), ושם דורשים אותם מן הרישא של הכתוב - "'אחרי ה' אלהיכם תלכו' - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר השכינה" וכו'. וראיתי שעמד על זה גם ב"ביאורים של פירוש רש"י" וגם ב"לפשוטו של רש"י". (פ' ראה תשמ"ט)

ולכאורה גם יש לשאול על דברי הגמרא שם (סוטה י"ד ע"א): למה שואלת דווקא על לשון הליכה ולא על לשון דביקות. (פ' ראה תשנ"ז, בשיט בים התיכון עם שי יוגב שי')

וראה גם להלן (ל, כ) שגם שם אין רש"י מעיר מאומה. וראה כתובות קיא ע"ב. (פ' ראה תשנ"ה)

וצריך לבדוק בעזרת הקונקורדנציה את כל הלשונות הדומים, שמא אפשר למצוא הסבר לשאלה, היכן רש"י מעיר והיכן אינו מעיר. (פ' ראה תשנ"ט, מלון הולידיי אין, ים המלח)

וראה קושיות נוספות בסוגיה חמורה זו בדברים שאמרתי בשבת חתן של נתנאל שי' (למעלה ד, ד). וראה מה שכתבתי למעלה (יא, כב). (פ' ראה תש"ס) וראה דברי הרבי מלובביץ' ב"ביאורים". לדבריו, אין לומר שבמילים "ובו תדבקון" בא ציווי על דבקות באהבה, שהרי הכוונה הכללית במה שהקב"ה נותן ממשלה לנביא השקר לעשות אות, מפורשת היא בפסוק שלפני זה "לדעת הישכם אֹהבים את ה'" וגו', דהיינו שאהבת ה' היא התכלית והעיקר של כל הענין המדובר כאן, ואיך יתכן שחזר הכתוב להזהיר עליה בתור פרט אחד. וכן קשה לפרש שפירושה דבקות בתלמידים ובחכמים (כפירוש "ולדבקה בו" למעלה יא, כב), מכיון שהפסוק מונה והולך כמה עניינים בסדר של מעלים בקודש בעילוי אחר עילוי - "אחרי... ואֹתו תעבֹדו", הרי מובן שהענין שבסיומם "ובו תדבקון" הוא הכי נעלה שבכולם, דבקות שאין למעלה הימנה. ולכן אין לומר שהכוונה לדבקות בתלמידים ובחכמים, כי אף שעל־ידי זה מתדבקים בהקב"ה מטעם "עבד מלך מלך" (רש"י בראשית טז, יח; דברים א, ז), מכל מקום כיון שהתלמידים והחכמים הרי הם בשר ודם, אין זו דבקות בהקב"ה אפילו לא כדבקות באהבה, כי אם (כפירוש רש"י למעלה יא, כב) "מעלה אני עליך כאילו נדבקת בי". לכן מפרש רש"י "ובו תדבקון, הדבק בדרכיו" וכו', היינו שבזה שאתה דבוק בדרכיו הנך דבוק "בו" ממש. אבל בפרשת עקב (למעלה יא, כב) שאי אפשר לפרש "הדבק בדרכיו" מאחר שכבר נאמר שם באותו פסוק "ללכת בכל דרכיו", מן ההכרח שם לפרש שיש בו ענין נוסף והיינו דבקות בתלמידים ובחכמים.