ברכת ראש ברכות ח

לעושיהן ותפארת לו מן האדם, ובהן כהן פאר אשר בו ישראל מתפאר:

אם כי כמה מעלות גדולות ומדות נשגבות היו בהאאמו"ר הגאון המחבר ז"ל אשר א"א לי לפורטם. וכל תהלוכותיו הוא מקודשות ומטוהרות עד שנתקיים בו מאמר חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים. אספר לדור אפס קצתם הוא ז"ל היו מצוין במדת הסתפקות. והיה מוכיח אל ב"ב להתלמד בזה והציג עצמו למופת לנו. באמרו הלא תדעו אשר בימי חרפי בהיותי בוולאזין הייתי מוכרח ז) להסתפק בקטניות מבושלות בבוקר. ועם זה הייתי אומר השיעור כמה שעות לפני הישיבה שהיתה רבתי עם וגדולי תורה. ח) הוא ז"ל היה ש שונא את הרבנות ולא רצה לקבל עליו כתר הרבנות. אף כי בקשוהו מערים שונות בימי נעוריו לכהן אצלם פאר ולא קיבל בשום אופן. רק התפרנס מיגיעו רוב שנותיו. ט) עד היותו כבן חמשים שנה. ובמשך הימים ההם אף שהיה עוסק בד"א י) וכמה פעמים נסע לערים שונות לרגלי מסחרו בכל זאת עשה תורתו קבע ובסתר אהלו התבודד ויהנה בתורה יומם ולילה כיום יאיר לו. ומלאכתו עראי לבוא לשעה אחת או שתים לרגלי מסחרו. לאהל תורתו עשה לו עלית קיר קטנה על ביהמ"ד הישן בקאמניץ עיר מגורו שם עסק בתורה ולשכנו זה דרשו חכמי תורה ויבואו שמה להקריב אליו דבר הקשה. ופעמים רבות לקח לו תלמידים הגונים להטיף להם לקחו הטוב. והוא ישב עטוף ומוכתר בטלית ותפלין ושקוד על התורה ברשפי אש ושלהבת יה. ובתבונתו הרחבה מני ים דלה פניני החדושים ממעמקי הש"ס והפוסקים ושם כתב את ספרו ברכת ראש על מסכת ברכות ונזיר. ועוד חדושים רבים ונפלאים אשר רבים מהם נשרפו ורבים נאבדו במשך הזמן. חבל על דאבדן. אפס בכל צדקותיו עוד נפשו לא זכה בעיניו ולמרק כל שמץ דופי מלבבו הטהור סגף א"ע בתענית ואיש לא ידע מזה יא) כי היה הצנע לכח מאד וכל דרכיו ומעשיו הטובים היו בסתר. עד השנים ההן התפרנס א"ע ממסחרו. אך כאשר נהפך הגלגל על בית מסחרו וההכרת אכף עליו מיד המסבב המסיבות לקבל עליו את משרת הרבנות. ואז בחזקה נגד רצונו קיבל הרבנות בק"ק שער שאב. יב) ובראותו את העגלות אשר שלחו אחריו לשאת אותו אל העיר אשר נהתה אחריו לשבת כבוד בתוכה זכור אזכור כי בכה הרבה במר נפש ויאמר. טוב לשבת בכלא עם ספריו סביבי ובלחם צר משבת על כסא רבנות ולנהוג בשררה יג) ויסע ויבא שערשאווה בשנת תר"ח. עשר שנים ישב בה ויהי עושה משפט וצדקה לעמו והיה חביב אצלם כבבת עיניהם. לשמע שמעו הטוב אשר כשמן תורק הלך למרחקים דרשוהו ערים גדולות לשכון כבוד בתוכהנה וירבו לחלות את פניו אף אמרו להגדיל שכרו כפלים אך הוא לא שת לבו לדבריהם. אף כי בעירו זו אשר תמד לשבתו לא פנק נפשו במעדנים ופרנסתו היתה מצומצמת. (כנודע שהיה בימים ההם שכר הרבנות מצער מאד) לא אמר בכל זאת צר לי המקום. גם לא שאל מפרנסי העיר להוסיף על שכרו. יד) מקץ עשר שנים שמה עיר טיקטין עיר מולדתו את עיניה עליו ויפצרו בו מאד לשום משכנו בתוכה ולרעות עדתה. ויגישו לפניו עצומותיהם. באשר כי עיר מולדתו היא טו). וכל אבותיו הרבנים הגדולים ינוחו בה בשלום על משכבותם. לדברים האלה נעתר לבקשתם. ויהיה שם לאב"ד בשנת תרי"ח. אתר הדברים האלה בשנה אחר ביאתו לטיקטין שלחה לו עיר סובאלק כתב רבנות ושכרו נקב לו הרבה. אך לא עזב מקום אבותיו הצדיקים נ"ע. אפס בכל כוונתו הרצויה מה' מצעדי גבר כוננו כי הוכרח לצאת מטיקטין בעת מרד פולין בשנת תרכ"ג ומחלתו התחילה מזה (והרבה לספר אבל אין כאן מקומו) והיה מוכרת לנסוע משם. וישב עוד הפעם בשער שאב לאב"ד בשנת תרכ"ד ומשם בא לפרוזנא כעשרה ימים קודם פטירתו ושם נצתו אראלים את המצוקים. ואאמו"ר ז"ל נתבקש שמה בישיבה של מעלה בליל שבת קודש ד שבט שנת תרכ"ו. העדים מנעההו להדרש לשואליו פה אל פה) ואחרי קראם שת ידיו על ראשו ויברכהו. ועוד היה אצל רבים מגאוני הדור המפורסמים שהיו בימיו ומכולם נתבשם בחכמה ובמדות טובות:

ז) ההברח היה בשאר לא יכול להשיג על נקלה לחם ישן. כי היה נזהר מאד מאיסור חדש. ולא רצה לבעל מלימודו ללכת ולדרוש אחרי להם:

ח) וידוע שבישיבת גדולי תורה מקשים ומפלפלים הרבה. והרב צריך לענות לכל שואליו ט) עד העת ההיא היה דר בקאמנין דליטא. כי כאשר מתה עליו אשתו ראשונה בנעוריו לקח לו לאשה את אמי מ' הרבנית הצנועה בת גדולים מרת וויזל בילא תנצב"ה. בת א"ז הרב הגדול בתורה וביראה הגביר המפורסם ונודע בשערים שלשלת היוחסין מו"ה אליעזר אשבנזי מקאמניץ דליטא נין ונכד להגאון רשכבה"ג רבינו חכם צבי אשכנזי זצוקללה"ה:

י) כי רצה לקיים מאחז"ל גדול הנהגה מיגיעו כו'. עיין בספרו זה הנאמר שמה:

יא) זכורני כי בהיותי ילד הייתי אני השליח להביא אליו ארוחתו אל אהל תורתו בעת שלא בא לביתו. ויהי בהביאו אליו איזה תבשיל כפעם בפעם. ויאמר לי אם תרצה לאכול אכול אתה ואם לא תרצה בוא אל הביהמ"ד מטה זמן לאחד העניים הלומדים היושבים שם ויאכלו אך אל מגד בביתי בו אנכי לא אכלתי. ולא הבינותי אז בהיותי ילד. מדוע לא יאכל ולמה לא אגיד וזכרני עוד כי התענה שעה אחת בעשי"ת שלשה ימים רצופים לילה ויום ואיש לא ידע בכל אלה רק אנכי:

יב) כי מכל רכושו נשאר לו אך מעט מזער וטפלי תלוי ביה ורבים קמים עליו שיקבל הרבנות:

יג) וכמו שאמר ר"ג (הוריות דף י' ע"א) כלום שררות אני נותן לכם. עבדות אתן לכם:

יד) אף כי בלא ספק אלו פצו שפתיו אך הגה כי שכרו לא יספיק לחם לפי הטף. היו מוסיפים לו די צרכו. לא ביקש ואת כל ימי שבחו שם. וזכורני כי פעם אחת נועדו קרואי מועד להתאסף בבית רבם אאמו"ר ז"ל להועץ יחד. ואמי ז"ל אמרה לאבי כי במקרה פהור הזה תדבר על לב ראשי העיר להוסיף על שכירות הרב לפי מכולת ביתו. ויתן עליה אבי ז"ל בקול עז איך תרהיב בנפשך לבקש הוספה בצוק העתים האלה. וגם בלעדי יש ויש לעיר הוצאות רבות ומוצא לכסף אין ומה היתרון לי על כולם. הלא כמה אנשי בשיקא לא יאכלו כ"א לחם לשבעה והולכים במלבושים גרועים. מה אני טוב יותר מהם. ובכל זאת מיראתו פן יתקפנה לחצה וחפצה פה לפני האספם בבקשת תוספת שכירות חמק עבר לו בפרס בואם. והאספה נשבתה ביום ההוא:

טו) כפי הנמצא בכתבי י"ק נולד שפה לאביו א"ו ז"ל אשר היה מגדולי הרבנים ועיוחסי כהונה. בשנת תקנ"ו י"ב לחודש אדר: