ברכת ראש ברכות ז

שמביע מקור מים חיים כנהר שאינו פוסק להיות למחיה לרבבות עם. וכשלומדים תורתו וחדושיו בבתי המדרש שפתותיו דובבות בקבר. והוא מלמד תורה לרבים בעת שנפשו תשכון בגנזי תרותים. וזו היא כוונת רב ששת שכל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלתדה לעוה"ב. ר"ל לדור דורים כי דבריו חיים בפי תלמידיו ותלמידי תלמידיהם. ג) והשתא אתי שפיר כל המאתר שם. שמתחילה אמר כל המונע הלכה מפי תלמיד. ר"ל שמונע תורתו גם מאת המבקש ממנו. תנקבין אותו ככברה. ואמר אביי כי אוכלי דקצרי שהיא עריבת הכובסים המנוקבה לצאת ממנה המים שהכניסם לתוכה הרבה. כן משפט זה המונע הלכה מפי תלמיד שהוא יושב ושוכח תורתו מעט מעט. ככברה זו המוציאה טיפין טיפין מכל נקב שבה. כך הוא שוכח סברא אחר סברא בענינים שונים שבתורה. והוא דומה למצרים שאספו בר לעצמם שלא ע"מ להשביר לאחרים. שפירותיהם הרקיבו מעט מעט. עד שבשנת בצורת גם להם עצמם לא היה לחם. ולעומת זה אמרו ואם למדו מה שכרו. אמר רבא א"ר ששת זוכה לברכות כיוסף. כי פירותיו לא הרקיבו והחיה נפשות עם רב. וקיים עולם מלא הם וצאצאיהם אחריהם עד סוף כל הדורות. כמ"ש כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. וזכה להעמיד את האומה הישראלית. ואח"כ הוסיף לומר כי לא לבד שנחשב לו כמסבב סבה מרחוק. רק כמלמד להדיא את הדורות הבאים. ועומד ומשמש לפני קונו במרום ללמד דבריו לכל באי עולם. והיא מעלה גדולה עד מאד. כמאמרם ז"ל (ירושלמי שקלים) אף דוד המלך ע"ה ביקש עליו רחמים אגורה באהלך עולמים כו'. וכי עלתה על לב דוד לדור בשני עולמים. אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אזכה שיהיו דברי נזכרים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויהיו שפתותי דובבות בקבר. כי כל חדושי תורה שאדם מחדש ומה גם אם קלע אל המטרה עד אמתתה של תורה. נבנים מהם היכלות וחופות נפלאות שהנפש תתעדן בהן. וע"י האור תורה נארג לבוש יקר רוחני מאיר כעצם השמים לטוהר. להלביש הנשמה בלבוש הטהור הזה. והיא מקבלת שמחה גדולה ותענוג נפלא בראותה עצמה בלבוש אורה. ובפרט כאשר דבריו יצאו לאור עולם ורבים ילמדו תורתו לדעת ולהבין בדבר הלכה. כי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של דבר הלכה בלבד אז אין שיעור לשמחת הצדיק בשבתו בגן אלהים. ד) ולא כל אדם זוכה לזה כמ"ש בספר חסידים לא כל ת"ח זוכה לחבר ספר ויש שזוכה לחבר ספר אחד ויש לשנים כו' ע"ש. ויש לכוין לזה גם מאמרם ז"ל בפ"ק דברכות (דף ו ע"א) דשנים הלומדין תורה ביחד מיכתבן מילייהו בס' הזכרונות. והקשו שם בתוס' מהא דתנן במס' אבות (פ"ג) שאפי' יחיד מיכתבן מיליה ע"ש, ועיין מהרש"א שם מה שתירץ ע"ז. וגם מה שתירץ שם אאמו"ר בספרו זה. וחלקי אמרה נפשי דשנים הלומדים יחד הם מקבלים חכמה זמ"ז כמרז"ל ומחברי יותר מרבותי. וכדאיתא בסוף אלו מציאות (דף לג) ת"ח שבבבל עומדים זה מפני זה. עי' פי' רש"י שם. וע"כ זוכים להיות דבריהם חקוקים בס' לזכרון מפני חירושי התורה שחדשו (ורמז מתה שכתבתי חצאתי ג"כ בהגהות רש"ש בברכות ע"ש) וזהו דקדוק לשונם הטהור מכתבן מילייהו היינו הדברים שהם מדברים. משא"כ ביחיד נאמר וכל מעשיך בספר נכתבים. ר"ל שנכתב המעשה שעושה שהוא לותר כיון שלא כל ת"ח זוכה לחדש בלמודו:

והנה מה שמת ורחב לבבי כי הנני שלית הנטפל לעושה מצוה הוא ניהו מר אבא הגאון זללה"ה. דעל ידי מכתבן מיליה. ועל ידי תתקיים ההבטחה ברכה לראש משביר ברכת ראש בחבורו היקר הזה. ואע"פ שיצא הספר לאור ע"י אאתו"ר ז"ל. אך מאחר שלא יצא מתחת מכבש הדפוס דבר מתוקן וכלו עלה קמשונים ורק על ידי נשלמה המלאכה לצאת בכל הודה והדרה. מנוקה מסיגי הטעיות הרבות שנפלו בדפוס הקודם. וההשמטות על מקומם יבאו. וברור בפתרון הר"ת שהיו בו הרבה. מלבד חסרות ויתרות עד שנלאה הלומד לעמוד על אמתת כונת המחבר. אין המצוה נקראת כי אם על שם הגומרה. ה' יגמור עלינו לטובה:

ולאשר העת עת רצון לה' לזכני במצוה רבה לא אחמיץ מצוה אחרת הנגררת על ידה. והיא כפולה בתכונתה לפי שיש בה תועלת רבה. והיא להזכיר קצות דרכי אאמו"ר זצוק"ל בקודש. למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויעשו כמעשהו. וכבר למדתנו תורתנו ללכת בדרכיה גם היא כיון שהזכירה צדיק ספרה בשבחו כמ"ש אלה תולדות נח. נח איש צדיק וכתיב זכר צדיק לברכה:

אאמו"ר הגאון המחבר זלה"ה אחרי אשר נשא אשה נשאו לבו לעלות אל הר הקודש אל הישיבה הגדולה דק"ק וולאזין ולהיות גולה למקום תורה. והיה כבן י"ח שנה. בעת ההיא הופיע עליה הדר גאון עוזה וראש נזר תפארתה מורנו ורבנו הגאון הגדול מאור הגולה רבינו חיים זללה"ה. ה) והיושבים לפני ה' שמה היו גדולי תורה אשר היו אחרי כן לגדולי הדור ומנהיניו בבית אולפנא זה תופיע נהרה מאור המאיר לארץ ולדרים בדרך חיים תוכחת מוסר באגדות ומדרשים. ותורת חיים בחריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים:

אאמו"ר הגאון ז"ל עם היותו רך בשנים היה אב בחכמה וע"כ נטל עליו הגאון רבינו מוהר"ח ז"ל להגיד השיעור לפני הישיבה יום יום כל ימי משך שבתו שם שלשה שנים רצופים אחרי ששה חדשים לבואו שמה] ויקחהו מוהר"ח ז"ל על שולחנו בימי מועד ושבת לאכול אתו לחם קדש ולהשקותו מים חיים להניקהו דבש מתורת פיו [ובשנת תקע"ט נסע מוולאזין והנה מודעת זאת כי יותר שהיה הגאון מוהר"ח ז"ל חכם בחכמת התורה היה מוכתר במעלות ומדות טובות עד שהיה למופת לכל בני דורו. ואאמו"ר ז"ל בהיותו בחנותו של בשם זה ו). קלט ריח טוב מכל ראשי בשמי המעלות והמדות שהן תפארת ג) כאשר כן זכו כל הת"מ שעמדו מימות משה ועד רב אשי שהיתה תורה שבע"פ שמירה בלבם איש מפי איש עד היום שחבר דבריהם בכתב שלא תשכח עדות ה' עד עילם. יש שזכה להלכות רבות ויש למעט כמבואר כל זה בהקדמת הרמב"ם לפי' המשניות ע"ש ד) וכדאיתא בזוה"ק (פרשת ויחי) וז"ל שם. רבי יצחק הוי יתיב יומא חד אפיתחא דר' יהודה והוי עצוב נפיק רבי יהודה לתרעיה אשכחיה דהוי יתיב ועצוב כו' עייל ואמינא לגבך למבעי תלת מלין חד דכד חמי מילי דאורייתא ותדכר מאלין דאנא אמינא דתימא לון משמי בגין לאדכרא שמי וכו' ע"ש. (ועיין גם בשבט מוסר פרק ל"ה שמאריך בזה הענין הרבה:

) ה) בספרו זה מזכיר את מו"ר הר"ח ז"ל ג' פעמים. והם (בדף מב ע"א) כותב וכן שמעתי מאדמו"ר הגר"ה ובשארית הברכה במסכת נ"מ ובהספד שם מביאו:

ו) בתשוקתו הנמרצה של אאמו"ר ז"ל לתורה ולתעודה השתדל לרוץ לקראת אדירי התורה פעם תחת שמע שהגאון רבינו עקיבא איגר זצ"ל יהיה בלאמוע על חתנות בנו ויסע אליו ויהי עמו כל יחי שבת שם גם הושיט לו חדושי תורת בכתב (פי טרדתי מרבים שבאו אליו מכל