ברכת רצ"ה נב

דעיקר החילוק משום שאינו רגיל כל כך או משום דשכיבתן אסרתן קפדי ומתרחקו מהדדי וזה לא שייך שידורו יחד וביחוד כי לפי דברי האשה גם אחרי הנשואין בא עליה חותנה ושפיר נאמנת שלא ידורו עם חותנה דבזה אין הפקעה מבעלה ואין לומר דהא בהא תליא דמלבד דיש לאסור שידורו יחד ע"פ מה שאומרת שבא עלי' מקודם הנה גם אם לא היתה אומרת רק שאחר הנשואין בא עלי' יש להאמינה לענין הדירה דקיל דאף שאינה נאמנת שנתפתה לו לבא עליה מ"מ לזה נאמנת שרדף אחריה דגם באומרת שאין רצונה לדור במקום זה שיש בני אדם פריצים שומעין לה וכמבואר בש"ע אה"ע סי' ע"ד עיי"ש וז"ב. ועתה נבא לדון ע"ד שהולד חי והיא א"כ עדיין מינקת חבירו הנה נודע דעת הפוסקים דבמזנה ליכא דין מינקת. ומ"ז רשכ"י זצ"ל דחה דעה זו לגמרי והעלה שאין לסמוך ע"ז כלל וכלל דעיקר טעמם משום דבמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן אמנם כבר כתבו התוס' ז"ל דדוקא זנות בעדים והתראה לא שכיח וגם אי"ל דמ"מ העיבור ל"ש בזנות דאשה מזנה מתהפכת דהרי בהבחנה ס"ל לר' יהודה דמזנה צריכה להמתין משום דשמא לא נתהפכה יפה יפה ולא אמרינן דמ"מ כיון דעפ"י הרוב מתהפכת יפה הוי מלתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן וביחוד הרי אנן קיי"ל כר"י דתקנו זמן משום דשמא יחפה אף דהוי לא שכיח דזנות בעדים והתראה חשוב ודאי לא שכיח. אולם אנכי אמרתי ליישב קושיותיו ולקיים דברי חכמים בעלי דעה זו דשתתעבר בזנות חשיב באמת לא שכיח וראי' לזה דאל"כ יקשה לר"ל דאמאי לא קאמר הטעם דתקנו זמן שלא יחפה על בני' ממזרים דזנות בלא עדים והתראה שכיח וכמו שהוכיחו התוס' ז"ל אלא ודאי דזה מצד אחר חשוב לא שכיח דהעיבור ע"י זנות ל"ש דאשה מזנה מתהפכת ולפ"ז י"ל דלר"י הטעם דהוי תרי מיעוטי דשמא תזנה בעדים ויחפה שלא תהרג ושמא תזנה שלא בעדים ותתעבר ותוליד ויחפה על בני' ממזרים ובצירוף שניהם לא חשוב לא שכיח כ"כ לדידי'. ומהבחנה אין ראי' דהתם אם לא נתהפכה יפה ונתעברה המכשול והתקלה לפנינו כשתלד לתשעה דרוב לתשעה ילדן משא"כ בהך דמינקת דגם אם אירע הדבר דל"ש שנתעברה בזנות עדיין אין תקלה רק אם תתעבר בימי היניקה מבעלה ותעכר חלבה ותהי' בושה לתבוע מבעלה שיתן על מסמוס ביעי וחלב וכל כה"ג י"ל דלא גזרו במלתא דל"ש וזהו חילוק יכה לדעתי

ולפ"ז אף כי חלילה לסמוך על זה לבד להתיר במזנה אחרי דרוב הפוסקים ז"ל חולקים בזה ואוסרין מ"מ יש לצרף דעת הפוסקים אלו לסניף היכי שיש עוד צדדי היתר בלא"ה. ועפ"ז אני דן במזנה שנשאה בשוגג שיהי' די בהפרשה דבזה יש לצרף לדעת המקילים במזנה דעת הא"ז ודעמי' דבשוגג אין צריך לגרש ודי בהפרשה אולם להתיר בכה"ג שידור עמה אין דעתי מסכמת בשום פנים. ובנ"ד לפ"ז אם נראה לב"ד שאינו ע"ה וידע מאיסור מינקת אף שאומר ששגג שלא ידע שהיא מעוברת יש להחמיר דצריך לגרשה דמלבד דקשה להאמינו ששגה בזה, אחר שכבר היתה בחודש החמישי והיה ניכר עוברה הנה גם אם אמת כדבריו אין מקום לצרף בזה דעת הא"ז ודעמי' ז"ל דעיקר טעמם שהקילו בשוגג שיהי' די בהפרשה אף דלאו קנסא היא שנאמר דבשוגג לא קנסו הוא משום דדוקא במזיד הוצרכו שיגרשה דחשו שיבא עלי' אחר שראינו שכבר עבר במזיד ולא חש לתקנת חכמים משא"כ בשוגג שלא עבר עד כה לא חיישינן שיעבור על דברי חכמים וכמ"ש האחרונים ז"ל וזה ל"ש כאן שמתחלה שוגג הי' אפ"ה כשדר עמה אחר הלידה ח' חדשים עבר במזיד א"כ על תקנת חכמים ויש לחוש א"כ בהפרשה שיבוא עלי' ואך אם הוא ע"ה שלא ידע כלל מאיסור מינקת דזה ג"כ חשוב שוגג לענין זה וכמ"ש הת"ה ז"ל יש להתיר ע"י הפרשה דשוגג הזה היא מתחלה ועד סוף ויש לצרף א"כ דעת הא"ז ודעמי' ז"ל לדעת המקילים לגמרי במזנה וכנ"ל: והנלע"ד כתבתי: סימן יח ב"ה לבוב יום ה' ל' למב"י תרל"ט לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב בחדרי תור' כ"ש מוה' שמואל גינצעלס ני' אבד"ק אבערלישויא

מכתב יקרתו עם שאלתו שאלת חכם לנכון השיג' ידי זה שבועיים ועתה באתי להשיבהו על יקרת מדברותיו כיד ה' הטובה עלי ותחלה אבוא ע"ד הס"ת אשר בשירת האזינו אין ריוח וחלק בהשיטים באמצע רק כשיעור ג' יודי"ן לכל היותר מאותו הכתב של ס"ת זו וזה החלי בעזר הצור

הנה כ"ת יצא לדון להכשיר משום דלדעת רבים מהפוסקים ז"ל שיעור סתומה הוא רק ג' אותיות ויש א"כ ריוח שיעור סתומה וגם דזה דבעינן שיהי' ריוח בשירה שיעור סתומה י"ל דאינו רק לכתחל' אבל בדיעבד אינו מעכב והאריך בזה. אולם לדעתי אין זה כדאי לסמוך להכשיר ואפרש שיחתי דמלבד דכבר נודע דהחלטת רוב הפוסקים הקדמונים ז"ל דשיעור פרשה בין סתומה בין פתוח' היא ט' אותיות הנה גם לדעת הפוסקים ז"ל דהשיעור הוא רק ג' אותיות או לדעת הטור ז"ל דרק בפתוחה בעינן ט' אותיות אבל בסתומה די בשלשה מ"מ בעינן ג' אותיות כתיבת אשר וכדומה אבל לא סגי בשיעור ג' יודין וכנ"ד דזה לא חשוב הפסק וריוח כלל ומלבד שזה נכון בעצמותו מצד הסברא אמינא דממקורו ברייתא דמס' סופרים שהביא הרא"ש ז"ל הוא מוכרע שאמר איזהו סתומ' כל ששייר באמצע שיעור שם בן ג' אותיות ולא נקט ג' אותיות דבעי למעט שלא נאמר דדי בג' יודין ורק דבעינן שיעור תיבה בת ג' אותיות אשר וכדומה דשיעור ג' יודין הוא רק ריוח כאות אחת א' או שי"ן ולא חשוב הפסק וכנ"ל ורק דבעינן תיבה של ג' אותיות ג"א אמצעים והריוח שבין אות לאות ובפתוח' בעינן ג"כ שיעור ג' תיבות של שלש שלש וכדאיתא במס' סופרים הנ"ל שהביא הרא"ש ז"ל והיינו ט' אותיות והריוח המעט שבין אות לאות וגם שני המרחקים שבין תיבה לתיבה ובזה מיושב דברי הסה"ת ז"ל שכתב דשיעור הריוח צריך להיות שיעור למשפחותיכם ותמה הב"י ז"ל דתיבת למשפחותיכם היא עשר' אותיות ולפי הנ"ל א"ש דשני המרחקים שבין תיבה לתיב' בג' תיבות עולה כשיעור אות הנוסף עכ"פ דלכתחל' שיעורם כשני יודין דבין תיב' לתיבה צריך להרחיק שיעור אות קטנה ואדרב' הסה"ת ז"ל מיקל קצת דדי בהפסק הפרש' שבמקום שני המרחקים שבין הג' תיבות של שלש שלש די שיפסיק כשיעור תיבת למשפחותיכם אות אחת נוסף ודו"ק כי זה נכון

עוד אמינא להביא קצת ראי' לזה דגם לדעת הפוסקים דבהפסק הפרשה די בג' אותיות מ"מ בעינן ג' כתיבת אשר וכדומה ולא סגי בשיעור ג' יודי"ן מהא דפסקינן דבנזדמן לו תיבה בת ה' בסוף הדף יכול לכתוב ג' בתוך הדף ושנים חוץ לדף ולא אישתמיט לשום אחד מהפוסקים ז"ל שיאמר דאם בשורה אחת כתב כזה שני אותיות חוץ לדף ואח"כ בשורה שלישית נזדמן לו ג"כ תיבה בת ה' שא"י לכתוב רק ג' בתוך הדף שאסור לכתוב בכה"ג ג"כ שנים חוץ לדף שלא תהיה בשורה האמצעית ריוח שיעור שני אותיות אמצעים שהוא שיעור ג' יודין לכהפ"ח דה"ל פרשה פתוחה לדעת הפוסקים אלו ז"ל דגם שיעור פתוח' הוי רק שיעור ג"א. וביותר יש ראי' מהא דאיתא שם דאם א"י לכתוב מהתיב' של ה' רק ב' בתוך הדף