ברכת רצ"ה ה

סימן א אשיב ואומר שלום לכבוד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה וכו' מוה' יהושע ני' אבד"ק סאקאלאב יהי נועם ה' עליו

אחד"ש כ"ת כמשפט לאוהבי ה' ולחושבי שמו. ע"ד שאלתו שאלת חכם בפנוי' שהרתה לזנונים ואמרה מאיש פלוני הוא והוא הכחיש' ואח"כ כאשר הרבה עליה אביה רעים ונתן לה נדן נשאה וילדה והוא מתנצל כי כחשו מתחלה הי' מחמת בושה וגם למען יפזר לה אביה נדה וכ"ת פתח בכחא דהיתירא ורצונו לדעת חוו"ד בזה ולתשובתו הנני בזה לחוות דעי כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית'. הנה בזנות יש פוסקים דליכא איסור מניקת. וכתבו האחרונים ז"ל הטעם משום דזנות לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן. אולם באמת כתבו התוס' בגיטין דף י"ז דרק זנות בעדים והתראה חשוב לא שכיח אבל זנות לחוד שכיח והביאו ראי' מהא דתקנו לבתולה שתנשא בד' שמא ימצא לה טענת בתולים ע"ש ועכצ"ל כמו שכתבו קצת האחרונים ז"ל דבזנות לא שכיח שתתעבר דאשה מזנה מתהפכת. ואנכי אמינא להביא ראי' לזה לפמ"ש התוס' בגיטין שם דהא דצריך זמן בגיטין לר"י בזמן הזה דאין דנין דיני נפשות הוא משום דשמא יחפה על בניה ממזרים ויקשה א"כ דאמאי פליג ר"ל אטעמא דר"י דהרי זנות **(מלחמות אריה בלי עדים לאו דוקא דאין הבנים נפסלים אלא עפ"י עדים כמ"ש רש"י ז"ל בקידושין דף ע"ט ע"ב ובפרט בלי עדותו של האב ועיין בפ"י. אלא צ"ל דזנות בלי התראה שכיח כמו שדקדקו התוס' לומר דזנות ע"י עדים והתראה לא שכיח. משמע דבלי התראה שכיח. ובלא"ה צ"ל כן לפי מה שכתב רש"י ז"ל במתניתין דריש כתובות דיתברר הדבר ויבואו עדים. אך אכתי יש להקשות אמה שתירצו התוס' שם אי נמי שלא יאמרו שזינתה אחר גירושין ויחזירנה דגרושה שזינתה מותרת לחזור. וע"ז קשה דזנות בלי התראה שכיח א"כ אמאי לא אמר ר"ל משום שמא יחפה. אמנם גוף דברי התוס' קשה לדעתי שהרי התוס' דף ע"ט במתניתין ב"ש אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין הביאו שבירושלמי מפרש דאזלי לטעמייהו דב"ש אית להו בפרק המגרש לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר הלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה וב"ה אית להו אפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו כו' ע"ש. א"כ הכא כשזינתה תחתיו איך חיישינן שמא יחפה עלי' ליתן לה גט בלי זמן כדי שיחזירנה הא כיון שזינתה מזוהמת היא בעיניו. והשתא מה התם שנתייחד עמה לא חיישינן שמא בא עליה כ"ש דאין לנו לחוש שמא יחפה עלי' כדי שיחזירנה. ונראה לפענ"ד די"ל דהתוס' דהכא אזלי בשיטת השאלתות ודעימי' ז"ל כמו דאיתא באהע"ז סי' י"א שע"י עידי כיעור מוציאין את האשה מבעלה. וי"ל דז"א אלא לדידן דקיי"ל כב"ה דיכול לגרשה אפילו הקדיחה תבשילו אבל ב"ש דס"ל דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר בעינן עדי זנות כמו שהביאו התוס' הירושלמי דפריך לאו דמחזיר גרושתו דכתב רחמנא למה לי, ומעתה שפיר ניחא דהתם לב"ש כיון דאיכא עדים שזינתה לא חיישינן שיבא עליה שהיא מזוהמת בעיניו אבל הכא בעדי כיעור לחודא אינה מזוהמת בעיניו וחיישינן שיחפה עליה כדי שיחזירנה דאיהו לא חייש אעידי כיעור. והנה בש"ס יבמות דף כ"ד ע"ב פליגי רב ורבי אי מפקינן בעידי כיעור ורב ס"ל דבעינן עדי זנות דוקא. לכן י"ל דר"ל ס"ל כרב דאין מוציאין את האשה בעידי כיעור מש"ה לא אמר הטעם משום שמא יחפה דממ"נ אם לא יהי' עידי זנות רק עידי כיעור הא רשאי להחזירה ואם יבואו עידי זנות אין חשש שיחזירנה דהא מזוהמת היא בעיניו. אבל באמת לדידן לשיטת השאלתות דמוציאין בעידי כיעור לחודא שפיר כותבין זמן בגט כדי שלא יחפה עליה ויחזירנה ודו"ק: אכתי קשה הא לקמן דף פ"א במתניתין דהמגרש את אשתו ולנה עמה בפונדקי איתא בד"א בנתגרשה מן הנשואין מפני שלבו גס בה אבל נתגרשה מן האירוסין א"צ גט שני מפני שאין לבו גס בה. ובגיטין דף כ"ז ע"ב פריך הש"ס קא פסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין הניחא למ"ד שמא יחפה על בת אחותו אלא למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי. ומעתה לפי תירוצם השני של התוס' קשה למה כותבין זמן בזה"ז בגט)** בלי עדים שכיח ויש לחוש לחיפוי בני' ממזרים א"ו דזה מצד אחר הו"ל מילתא דלא שכיח דעיבור בזנות לא שכיח משום דמתהפכת וכנ"ל

אולם לדעתי גם זה יש לדחות די"ל דכיון דמשום סכנת הולד תקנו חששו גם במילתא דלא שכיח וראי' לזה דהרי במתניתין דצריכה להמתין כ"ד חדש משום ר"מ הוא דקתני לה ור"מ ס"ל בכתובות דף ל"ט דג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניק' ולדעת התוס' ז"ל שם מחוייבות המה לשמש במוך. ולדידי' צ"ל ע"כ דמניקת חבירו כיון דלא ימסמס להולד ביעי וחלב חששו חז"ל דדילמא תתעבר אף כשתשמש במוך ע"ד רחוק וחזינן א"כ דאף לדבר דלא שכיח ביותר חששו בזה דנוגע לסכנה וכנ"ל וראיתי למ"ז הגאון רשכ"ו זצ"ל שיצא לדחות טעם זה מצד אחר דלא שייך הך דמלתא דלא שכיח לא גזרו רק כשהכל לא שכיח אבל היכא דכבר תקנו חז"ל רק דבמקום אחד הוי מילתא דלא שכיח י"ל דלא פלוג רבנן בתקנתן גם במלתא דלא שכיח עיין בדבריו ז"ל. אולם לדעתי אם כי החילוק ההוא נכון בסברא יש ראי' כנגדו מהך דהחליף דמי שור בפרה דאמרינן בש"ס דב"מ מ"ו דקנה דס"ל כר"י דד"ת מעות קונות ורק דתקנו דאינו קונה דשמא יאמר נשרפו חיטך ודמי שור כו' כיון דלא שכיח לא תקנו רבנן עייש"ה. אמנם הדיחוי שאמרתי אנכי אינו חוזר ונראה לדעתי ודו"ק

והנה הרמ"א ז"ל כתב בשם מהר"י מינץ ז"ל להקל במופקרת לזנות. אולם המעיין היטב בדברי מהר"י מינץ ז"ל יראה דגם באינה מופקרת ורק שזינתה ברצון התיר עיין בדבריו ז"ל. ואולי הרמ"א ז"ל מדעת עצמו הכריע דבזינתה פעם אחת לא חיישינן שתזנה עוד ורק כשזינתה פעמים ושלש חיישינן שתזנה ומוטב שתנשא ויהי' בעלה משמרה. וי"ל דבבתולה שנתעברה גם לדעת הרמ"א ז"ל יש להקל דכיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ע"כ שזינתה פעמים ושלש ויש לחוש שתזנה להבא

אולם באמת גוף ראיתו של מהר"י מינץ ז"ל מהך אמתא דעבידי בה איסורא דחו האחרונים ז"ל והעלו דאין לסמוך על זה להקל גם במופקרת. והנה לכאורה על לבי לדון להקל בכה"ג מטעם אחר. דכיון דחשידה לזנות אין תועלת להולד במה שלא תנשא דיכולה היא שתתעבר בזנות. אולם באמת זה אינו דעיבור בזנות לא שכיח דמתהפכת ואין להקל איפוא בזה וכהחלטת האחרונים ז"ל

ונבוא לענין שאלתינו שמודה עתה שהולד ממנו ונותן אמתלא על מה שכיחש מקודם. והנה כ"ת יצא לדון דכיון דיש מתירים במזנה דנהי דאנן מחמרינן מספק מ"מ שוב לא שייך שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא