ברכת רצ"ה שלא

כגידולי תרומה דבלא"ה כיון דעיקר מה שאנו דנין להתיר הגידולין לדעתו ז"ל הוא משום דהוי זוז"ג והרי קונמות הו"ל דשיל"מ ובדשיל"מ דלא בטיל גם זוז"ג אסור דגם זוז"ג מטעם ביטול היא. דמהאי טעמא בהקדש גם זוז"ג אסור עיין ש"ס דפסחים דף כ"ז ע"ב ובמפורשים שם. **(מלחמת אריה ואין להקשות על מ"ש מו"ח ז"ל דהגידולים חשיבי דשיל"מ הא פסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב דכשלא הי' ניכר קודם שנתערב גם דבר שיל"מ בטל. דז"א שהרי הכא הי' ניכר האיסור בהעיקר קודם שנזרע וגם אח"כ קודם שנצמח ממנו הגדולים ובכה"ג לא בטיל כמ"ש הט"ז שם דבמליחה חשוב ניכר האיסור מטעם זה ע"ש. אך לכאור' יש לעורר דאדרבה אפי' באין לו מתירין למה יהי' הגדולים מותרים אי נימא דמטעם דהוי זו"ז גורם ומשום ביטול ברוב קאתי עלה הא כבר נודע מ"ש המרדכי בשם רבינו משולם הובא במל"מ פ"א מה' משכב ומושב דכל דבר שתחילת ביאתו לעולם בתערובות לא בטל ועי' כו"פ שם שכתב דאין מדברי המרדכי האלו סתירה למ"ש הרמ"א הנ"ל דכשלא הי' ניכר קיל יותר ובטל גם בדשיל"מ שהוא ג"כ לקוח מהמרדכי וא"כ לכאור' דבריו סותרים זה את זה דהתם הקרי והזיבה באין כאחד משא"כ כאן היין מערב שבת ובשבת זב לתוכו יין דענבים ונתבטל תיכף דהיתר ניכר ולא האיסור ע"ש ועי' נו"ב מהד"ת יו"ד סי' נ"ד שהגאון נ"ב עמד ג"כ בסתירת דברי המרדכי אהדדי ואמר שיש חילוק אם המבטל לא הי' ניכר מעולם בפני עצמו הורע כחו לבטל דבר המעורב בתחילת ברייתו לא כן אם המבטל כבר קנה לו הויה לעצמו והמתבטל הוא הבא אחריו ונתערב כו' אז דין הוא שיתבטל ביותר אפי' אם הוא דבר שיל"מ ע"ש ולפ"ז גבי גדולי' שההיתר לא הי' ניכר בפני עצמו מעולם צריך להיות לכאור' לפ"ז דלא בטיל כלל. וראיתי שהרב הגאון מהר"ש ז"ל שם בנו"ב סי' נ"ה הקשה על המרדכי בשם ר"מ מהך דגדולי היתר מעלין את העיקר ע"ש והנה באמת יש לתמוה הרבה על הני רבוותא וכמדומ' לי שלא עיינו בגוף דברי המרדכי בפרק הזרוע מה שכתב שם עוד להלן וראו רק מה שהביא המ"ל הנ"ל. וע"כ הנני להעתיק בזה כל דבריו וז"ל ובבפרק ב' דב"ק אמר ר' יהושע דשכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה וכה"ג אמרינן בפ' מצות חליצה יבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שא"א בלי ציחצוחי רוק ותימא הא דתניא בזבחים פרק התערובות ר"י אומר בשם ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק אבל משמע דדם מבטל רוק א"כ הכא נמי נימא הכי וי"ל בב"ק וביבמות איירי כגון שהיא בעין וניכר וכל דבר שהיא בעין וניכר לא בטיל אי נמי ליכא למימר בטל ברוב אלא בדבר שהי' ניכר בפני עצמו תחילה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורבת כגון בב"ק וביבמות ליכא למימר דבטיל. והא דתנן בפ' המפלת שליא בבית טמא ור"ש מטהר ומסיק טעמא דר"ש משום ביטול ברוב שנמחה ונימוח הולד ונתבטל ברוב וי"ל דהתם נמי הולד הי' ניכר קודם שנימוח עכ"ל. והנה לפי פרושם של הכו"פ והנו"ב דעיקר החסרון מה שהיתר לא הי' ניכר בפני עצמו א"כ איך כתב המרדכי לתרץ הך דשליא משום שהולד הי' ניכר הא אדרבה יותר גרע שהולד המתבטל הי' ניכר ואנן בעינן שדבר המבטל שהוא ההיתר יהי' ניכר ואי לאו הכי לא בטיל כלל וא"כ תירוץ זה של המרדכי אין לו פתרון כלל לשיטתם. אך לפע"ד נראה לפרש כונת המרדכי באופן אחר דמה שכתב בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורבת אין הפירוש כלל שתחילת יציאתו על פני תבל היא בתערובות אלא הפירוש של מלת לעולם כמו תמיד וכך הוא שיור דבריו דאחרי שתירץ מקודם דמיירי שהדם והרוק היה ניכר ומשו"ה לא בטל משום שכל דבר שהוא בעין וניכר לא בטל חזר וכתב דאפילו אם אינו ניכר נמי לא בטל דענין ביטול כשאין האיסור ניכר לא שייך אלא בדבר שהי' לו הויה בפני עצמו. אלא מחמת סיבה ומקרה נתערבו יחד. אבל דבר שתמיד בא בתערובות ואי אפשר לבוא באופן אחר כלל כמו דם יבמה שאי אפשר כלל לבוא בלי צחצוח רוק וכן שכבת זרע של זב שא"א בלי צחצוחי זיבה כלל חשוב ג"כ כמו ניכר האיסור אחרי שאנו יודעין בבירור שאי אפשר בתולדה להיות באופן אחר ומה לנו אם הדבר ניכר לעין רואה ומה לנו אם ניכר ע"י עין השכלי הידועה שא"א להיות באופן אחר ומשו"ה גם אם אינו ניכר חשיב כאלו הי' ניכר [אבל אין כונת המרדכי משום דכיון שבא בתערובות הורע כוחו. דאדרבה כל שבא בתערובות יותר נקל לבטל כמו שכתב בעצמו לענין דבר שיל"מ ולהכי שפיר תירץ הך דשליא בבית דהתם כיון דהי' אפשר להפרידם ומתחיל' הי' הולד ניכר ואין זה דבר בהכרח שיהי' בדם לידה מנימוק הולד ורק ע"י מקרה והזדמנות נימוק הולד ונתערב בתוך דם לידה ואלו לא הי' נימוק הי' הולד נפרד מהדם לידה להכי לא חשיב ניכר ובטל ברוב ולפ"ז אין זה ענין כלל לחלב העובר שהוציא ידו שכתבו חכמי אשכנז דבטל דהתם ג"כ אלו הי' חתכו את האבר היוצא מתחילה לא הי' שום תערובות איסור בהחלב רק ע"י מקרה נתערב האיסור בהיתר וכן הך דגיגת ענין אחר הוא שנעשה ע"י מקרה ויד אדם באמצע. ודו"ק:)** ולישב זה אמינא מלתא חדתא עפ"מ דאמרינן בש"ס דנדרים דף נ"ט דקונמות הוי דשיל"מ ולא תרומה דקונמות מצוה לאיתשולי עליהן משום דר' נתן דהנודר כו' והמקיימו כאילו הקריב עלי' קרבן. תרומה ליכא מצוה לאיתשולי עלי' דלפ"ז משכחת לה בקונמות דיועיל ביטול כגון שנתערב כל הדבר הנדור דכיון שאין עוד מהדבר הנדור בעינא ליכא תו מצוה לשאול דכבר נתקיים הנדר ואין נ"מ עוד בהשאלה [וזה אין לומר דאיכא מצוה לשאול שלא יצטרך לסמוך על הביטול דא"כ גם בתרומה נמי יחשב דשיל"מ מה"ט וכמובן] וא"כ כיון דסתמא תנן דאסור בגידוליהן אף בכה"ג דל"ח דשיל"מ וזוז"ג א"כ מותר הוצרך הרשב"א ז"ל לומר הטעם דעשאן כגדולי תרומה והבן זה: ולפ"ז לכאורה תתחזק הקושיא במשנתינו פ"ט דתרומות הנ"ל עוד ביותר דגם לדעת הרשב"א ז"ל יקשה דאף א"נ דהא דעשאן חז"ל כגדולי תרומה הוא רק בקונמות דהוי קדושת הגוף ולא בקדושת דמים מ"מ מצד אחר הגידולים אסורין מדרבנן עכ"פ בהקדש דכיון דרק מפאת זוז"ג אנו באים להתיר הגידולים וכנ"ל הנה בהקדש ב"ה דהו"ל דשיל"מ ע"י פדיון וכמו שביאר הר"ן ז"ל בנדרים דף נ"ט שם הטעם דכיון דלפדיון קיימי חשוב דשיל"מ אף דליכא מצוה זוז"ג אסור מדרבנן וכנ"ל ובמשנתינו תנן דגדולי הקדש חולין: ואשר אחזה בזה דהא דתנן גדולי הקדש חולין לאו היינו דמותרים כחולין ורק שאין עליהם דין הקדש דאף דהקדש תופס דמים והגידולין המה כחליפין לא נתפסו בקדושה כיון שההקדש ליתא עוד בעינא וכאשר בררתי למעל' מהך דר' ינאי כו' אבל מ"מ אסורים בהנאה דחשיב נהנה מא"ה דגדולין ע"כ המה דמיהן ואסורים מה"ת או מדרבנן וכמש"ל. ויען שהיא פירוש חדש חפשתי ומצאתי ברמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מעילה הי"א שכתב וזה"ל הרי הגידולי' חולין ואין מועלי' בהן ואין משלמי' מהן קרן וחומש והרי זה כמ"ש ונתתי שבח לה' שהנחני בדרך אמת. ובגוף דברי הב"י ז"ל הנ"ל שלדעת הר"ן ז"ל חלופי וגדולי קונמות אסורים מה"ת אני תמה מדברי הר"ן ז"ל נדרים דף מ"ז שכ' אאבעי' דרמב"ח