בנין שלמה חלק ב ל

דלא ידעו מחורבן הבית עד ה' בטבת לא הטילו עליהם להתענות ביום ת"ב רק ביום השמועה דאצלם היה יום שמועה כיום שריפה ואפשר שעל זה כוונו חז"ל (בר"ה דף י"ח) דעשו יום שמועה כיום שריפה ור"ל דעשו יום שמועה לבני הגולה של גלות יהויכין כיום שריפה של גלות צדקיהו ואפשר שהיה להם השתוות גם בחומר התענית דהיה אסור בה' עינויים ולענין להפסיק מבעוד יום כמו ט"ב ובפרט לדעת הרמב"ן בתו"ה דמעיקר הדין מתקנת הנביאים היה כל הד' צומות שוין בדינם ואין שום חילוק בין ט"ב לשאר צומות ובכולם מפסיק מבעוד יום ואסור בכל ה' עינוים דעשאום תענית כיוה"כ ורק בשאר צומות דתליא ברצו לפיכך אף לאחר שקבלו עלייהו חובה מ"מ לא רצו לקבלם כחומר תענית ציבור רק כתענית יחיד ולדעתו ז"ל בלא"ה אתי שפיר מה דאמר דעשו יום שמועה כיום שריפה וכבר כתבתי דתענית זה לא היה נוהג רק בגלות בבל בלבד אבל האידנא לאחר חורבן בית שני כיון דבבית שני ידעו הכל מיד מחורבן הבית וקבלו על עצמן הכל להתענות ביום ט"ב תו לא שייך שיתענו גם בה' בטבת. ועוד דמעיקרא נמי לא התענו בו ביום רק גלות יהויכין והאידנא נתערבו המשפחות ואין כל אחד מכיר שבטו ומי יודע אם הוא מגולי יהויכין או דהוא מגלות צדקיה ולכן האידנא לא שייך ביום ה' בטבת אף לבעל נפש: שוב אחר זמן רב אינה ה' לידי ספר התוספתא דנשים שנדפסו מספר כתב ישן נושן ומצאתי שם בתוספתא דסוטה דהובא שם ג"כ להך דברי הספרי דביהודה היו מתענין על המעשה ובגליל על השמועה ושם הגי' באמת "ובגולה" היו מתענין על השמועה וכמו שהגהתי לעיל לדברי הספרי ות"ל שהנחני בדרך אמת: וכדי לסיים בנחמה ראיתי לכתוב כאן מה שכתבתי בעז"ה על הגליון (בישעיה מ') על הפסוק דנחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם וגו' וזה לשוני שם צריך להבין סמיכת הכתוב דמאי ענין נחמה זו לפרשה הקודמת לזה [דאמר ישעיה לחזקיהו הנה ימים באים נאום ה' וגו' והשיב לו חזקיהו דטוב הדבר אשר דברת כי שלום ואמת יהיה בימי דהא סמוכין ניתנו להדרש מה"ת. וגם מה נצרך לנו שיהיה הנחמה בכפלים ומה תועלת יש בזה וגם צריך להבין דברי המדרש דאיכה רבתי על פסוק תבוא כל רעתם לפניך וגו' דחטאו בכפלים ולקו בכפלים ונתנחמו בכפלים ובאיזה פרט היה החטא בכפלים. ועוד צריך להבין בפרשה הקודמת דעל נבואה הקשה שאמר ישעיה לחזקיה דהנה ימים באים וגו' לא חש לזה והשיב כי שלום ואמת יהיה בימי וחלילה וחס על צדיק כמוהו שלא יחוש ויצטער על הפורענות שעתיד לבוא על בני ישראל לדורות שאחריו ולא די שלא התפלל ובקש רחמים עליהם אלא התנחם בעצמו ואמר כי שלום ואמת יהיה בימי ומשמע מלשון זה דלא איכפת ליה כלל מה שיהיה לדורות הבאים אחריו כיון שבימיו יהיה שלום ואמת: ועוד דמהו ענין אמת לכאן. וליישב כל הנ"ל כמין חומר בעז"ה נקדים דמה דניבא לנו זכריה הנביא בקאפיטיל (ח' י"ט] ואמר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו. ובארנו הכתוב במק"א בעז"ה ע"פ המבואר דמקדש ראשון נחרב על עוון ביטול תורה וכמו דאיתא (ביומא דף ט' ע"ב) וכמו דכתיב (בירמיה ט' י"ב) מי האיש החכם ויבין את זאת וגו' ויאמר ה' על אשר עזבם את תורתי ואמרינן בפתיחה לאיכה רבתי מצינו שויתר הקב"ה על ע"ג ועל גילוי עריות ועל ש"ד ולא וויתר על מאסה של תורה שנאמר על מה אבדה הארץ על ע"ג ועל גילוי עריות וש"ד אין כתיב כאן אלא על עזבם את תורתי וכן אמרינן (בנדרים ד' ע"ב ובב"מ ד' פ"ה) אר"י אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שפירש הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ה' על אשר עזבו את תורתי אשר נתתי לפניהם אר"י אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה ופי' הר"ן שם בשם רבינו יונה ע"י שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה ע"ש וכן מדוייק זה בלשון המדרש ולא וויתר על מאסה של תורה ומשמע דבתורה היו עוסקים אך דמאסו בה ולא היתה חשובה בעיניהם ולכן לא רצו לברך עליה [ומיהו צ"ע דמלשון המדרש שם לא משמע כן דאמר שם רב הונא למוד תורה אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכו' ומשמע דהם לא למדו תורה כלל וכן פירשו המפרשים ז"ל הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו דהיינו דהלוואי היו לומדים תורה אע"פ שלא לשם ה' ותורתי שמרו לחוד והיינו שהיו לומדים שלא לשמה ג"כ היה טוב ומשמע שהם לא למדו כלל וצ"ע]. ובית שני נחרב על עון שנאת חנם וכדאיתא וביומא ט') ולכן הזהיר להם זכריה הנביא דאימתי יהיה הצומות לששון ולשמחה בזמן שהאמת והשלום אהבו והיינו שיעסקו בתורה דכתיב בה אמת קנה וגם אם יהיה ביניהם שלום שאם יהי' ביניהם שנאה ופירוד לבבות ח"ו יחרב הבית וכן היה בעו"ה שע"י שלא קיימו צוואת הנביא והיה ביניהם שנאת חנם נחרב הבית בעו"ה [וזהו שהזהיר הנביא ואמר דהאמת והשלום "אהבו" והיינו משום דבאמת לפי מש"כ לעיל בשם רבינו יונה גם בבית הראשון היה עוסקים בתורה אך דלא היה חשובה בעיניהם ומאסו בה ולכן הזהיר להם דהאמת והשלום אהבו והיינו שיהא התורה אהוב להם וילמדו התורה מתוך אהבה וחיבה וכן במידת השלום בא זכריה הנביא להזהיר להם לישראל לא לבד שלא יהיה ביניהם שנאת חינם אלא דיאהבו לרדוף אחר השלום וכמו דכתיב בקש שלום ורדפהו וכן היתה מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו' [ונ"ל דלכל כיוון ג"כ ירמיה הנביא בתוכחה שהוכיח את ישראל בפרשה דאסוף אסיפם [ט' ז'] חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר וגו' ואח"ז כתיב [ט' י"א] שם מי האיש החכם ויבין את זאת וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו'. והיינו דאמר להם הגרם דב' החורבנות והוכיח אותם על עוון דשנאת חנם דזה גרם דנחרב בית השני וגם עון ביטול תורה דזה היה גרם לחורבן הראשון ומה שהקדים עון דשנאת חנם ואף דהיה מאוחר במעשה דכן דרך כל הנביאים להנבא ולאמר על עבר ועתיד והווה הכל בשווה דלפני הקב"ה לא שייך אצלו חילוק בין עבר לעתיד] אבל הם לא שמעו לדברי הנביא זכריה והיה בהם עון שנאת חנם ולכן נחרב הבית פעם שנית. ונראה דעל זה כיוון ג"כ ישעיה הנביא בנחמתו בפ' דעניה סוערה לא נחמה (ישעיה נ"ד) שניחם לישראל ואמר ושמתי כדכוד שמשותיך וגו' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך דלכאורה תמוה מאי ענין הכתוב הזה לנחמת ציון וירושלים. ואכן לפי הנ"ל יבואר הטיב וכן הוא כוונת הכתוב דעניה סוערה לא נחמה והיינו דישראל לא רצו להתנחם בנחמה שהבטיח להם הנביא בתחילה בפ' הקודם לזה כי ימין ושמאל תפרוצי וגו' ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך ועוד שאר הנחמות המבואר בפ' שם משום דחששו שמא יגרום החטא ויהיה בהם ח"ו עון ביטול תורה ועון דשנאת חנם ולא יתקיימו הנחמות האלה שהבטיח להם הנביא וע"ז בא הנביא כמשיב להם מפי הגבורה שאינם צריכים לחוש לזה כלל כי כשיבוא משיח ב"ב ויקוים הפסוק ומלאו הארץ דעה את ה' ויצה"ר יבטל מן העולם ואז יהיה בטוחים כי כל בניך למודי ה' ורב שלום בניך והיינו דיהיה עוסקים בתורה ובשלום לעולם ולא יפסוק מהם התורה עד לעד ויהיה נחמה שלמה והשתא נחזור על הראשונות דהנה בוודאי ישעיה הנביא בעת שאמר הנבואה לחזקיה דהנה ימים באים וגו' הודיעו לו כל הגליות שיארע לבניו גלות בבל וגלות אדום וגם סיבות הגליות שהוא ע"י החטא ועון דביטול תורה ושנאת חנם והשיב לו חזקיהו טוב הדבר אשר דברת ואני אראה לתקן זה שיהיה אמת ושלום בימי והיינו שאראה שכל ישראל יהיו עוסקים בתורה דכתיב בה אמת קנה וגם אעשה שלום בין איש לרעהו כדי שיהיה קיום לבית המקדש וציון וירושלים שלא יחרבו בימי וכן קיים באמת כמו דכתיב (בישעיה י כ"ז) וחובל עול מפני שמן ודרשו חז"ל (בסנהדרין דף צ"ד ע"ב) אמר ר"י נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו וכן מצינו שבזמן שמלך חזקיהו מלך יהודה היו שלום בעולם כמו דכתיב (בישעיה ט') למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' מעתה ועד עולם פרש"י שם מעתה ועד עולם שעולמו של חזקיהו שלום כל ימיו וכ"מ בש"ס (בסנהדרין שם) וע"י זה תיקן חזקיהו תיקון גדול דלא נכבשה ירושלים ע"י סנחרב ואדרבה ראו מפלה גדולה בסנחרב וחילו וכשראה ישעי' דעי"ז שעשה חזקי' שלום ואמת נעשה לישראל תשועה גדולה עי"ז אמר לבית ישראל בנבואה אם תעשו כמו שעשה חזקי' היינו שתתעסקו בתורה ויהיה שלום ביניכם אז נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם והיינו שתזכו לבנין שני ולבנין שלישי שיב"ב ולזה אמר לשון כפול נחמו נחמו אבל יותר מב' נחמות לא יהיה להם עוד משום דבית דלעתיד לא יחרב לעולם. [ועוד י"ל דהב' נחמות היינו דניחם להם שיהי' אמת ושלום כמו דניחם להם בפרשה עניה סוערה לא נחמה וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך וכמו שכתבנו לעיל]. ועל דרך זה יבואר ג"כ דברי המדרש רבה שהבאתי לעיל דחטאו בכפליים ע"י עון ביטול תורה ושנאת חנם ולקו בכפלים הוא חורבן ראשון ושני ונתנחמו בכפליים היינו בנין שני ובנין שלישי וגו'. ועוד י"ל מאי דאמר להם זכריה האמת והשלום אהבו ע"פ דאמרינן (בב"מ דף ל') דלא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה והיינו דלא עשו לפנים משורת הדין. ונראה דהיינו שלא רצו לעשות פשרה בין הבע"ד דזה ג"כ בכלל לפנים משורת הדין כמבואר בחו"מ סי' י"ב אי ב"ד כופין לעשות פשרה והביא הרמ"א ב' דעות בזה והוא הדעות שהובא בסי' רס"ב לענין אבידה שנמצא לאחר י"ב חודש ע"ש. והנה (בסנהדרין דף ז') אמרינן מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם איזה משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע [ובירושלמי דסנהדרין אמרינן נעשה הדין נעשה אמת ונעשה שלום] א"כ י"ל היינו דהזהיר להם זכריה הנביא ואמר להם האמת והשלום אהבו דר"ל שיהיו נזהרים הדיינים לעשות פשרה בין בע"ד ולא יעמידו דבריהם על דין תורה דבשביל זה נחרב הבית ראשון אלא אהבו לעשות פשרה דיהיה משפט שיש בו שלום. ועי"ז. יהיה צום הרביעי וצום חמישי וגו' לבית יהודה לששון ושמחה ב"ב אמן כי"ר: