בנין שלמה חלק ב ג

תקונים והוספות לספרי בנין שלמה סימן א

מה שכתבתי בסי' א' (דם א' ע"א) בשם הגאון מו"ה רפאל מהאמבורג זצ"ל בספרו דעת קדושים דמשו"ה תקנו בנוסח ותערב לבקש שישוב סדר העבודה לירושלים ולא על עיקר העבודה דמשום דעיקר העבודה גם אנחנו יכולין לקיים דתפילה במקום קרבן עומד וכל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת. וכמו שאומר בתחילה ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן אך חסר לנו סדר העבודה דסדר העבודה חטאת קודם לעולה אבל אנחנו מקדימים העולות להחטאת משום דאמירת החטאת שלנו אינו מכפר כפרה גמורה ע"ש. הנה באמת דבר זה לא מצאתי בס' דעת קדושים רק דכן שמעתי בע"פ מפי הרב הגאון הצדיק מו"ה זלמן זאב זצ"ל שהיה מ"מ ומ"ץ דפ"ק ווילנא שאמר כן בשם הגאון הנ"ל וגם שמעתי ממנו שהגיד כן בדרשותיו שדרש בבהכ"נ הגדולה דפ"ק. וכמדומה לי שראיתי נדפס באיזה ספר בשם הגאון מוהר"פ הנ"ל. אבל קשה לי על פירושו ז"ל דא"כ למה אין אומרים זה גם במוסף של ר"ח דשם נמי איכא שעיר חטאת. ועוד דכ' בשו"ת מוהר"מ לובלין זצ"ל סימן ל' דהמנהג הוא דאם אין כהנים בבהכ"נ אין אומרים ותערב. והובא במג"א בסימן קכ"ד ס"ק ע"ד ולפי דעת הגאון הנ"ל מאי שייך זה לברכת כהנים. ולכן לולא דבריו ז"ל היה נ"ל לומר דבאמת על עיקר הקרבן והעבודה כבר הוזכר בתפלה מקודם והביאנו לציון עירך ברנה וכו' ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. וזה אנו אומרים באמת גם בשבת ור"ח וכן ברצה אנו אומרים בכל יום והשב את העבודה לדביר ביתך. אך כבר מבואר בתמיד בפ"ז מ"ב דתיכף אחר התמיד היו הכהנים נושאין את כפיהם וזה היה ג"כ שייך לעבודה דעם ב"כ נגמר העבודה וכדכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה וכדאיתא במגילה י"ח ע"א). וביום שיש בו קרבן מוסף היה נ"כ גם במוספין וכדתנן (בתענית כ"ו ע"א). וידוע דנ"כ במקדש היה משונה בכמה דברים מנ"כ דגבולין דשם היו אומרים בשם המפורש וגם היו נושאין את ידיהם על ראשיהם והיו אומרים ברכה אחת ולכן לאחר שאנו מזכירין פסוקי קרבן מוסף וגם הכהנים נושאין את כפיהם דוגמת העבודה שהיה במקדש אך דחסר לנו סדר העבודה דשם היה הנ"כ תיכף אחר העבודה ואנו נ"כ אחר ברכת הודאה וגם הנ"כ דגבולין אינו ממש כמו נ"כ דמקדש. ולכן אנו מבקשים דהשב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים. והיינו דיהיו העבודה על הסדר דהכהנים ישאו את כפיהם תיכף אחר העבודה. אבל בשבת ור"ח שאין נ"כ כלל וכן ביו"ט כשאין כהנים בבהכ"נ דהעבודה ג"כ אינו בשלימות דנ"כ הוא גמר העבודה ולכן אין אומרים ותערב כלל כנ"ל: סימן ב

נידון מה שכתבתי בסימן ד' (דף י' ע"ב) דמשו"ה הקדים הרמב"ם ז"ל במנין המצות אשר לפני ספר הי"ד לתפילין של ראש קודם תפילין של יד משום דמפרש דרישא דקרא דוקשרתם לאות קאי על תפילין של ראש והא דמסיים על ידיך הוא לגלות דבזמן שהוא כבר על ידיך אז יניח תפילין של ראש וכן אמר משה רבינו לשמואל הנביא כמו דאיתא בסדר הדורות ובס' שלשלת הקבלה בשם ספר סיפורי מעשיות וגם מצות קשירה אינו אלא בשל ראש והיינו דצריך לעשות כעין דלית ברצועות של ראש והוא הלמ"מ וע"ז רמזה לנו התורה וקשרתם לאות דקשירה אינה אלא בשל ראש דנקרא אות אבל קשר של יו"ד שאנו עושין ברצועה של יד אינו הלמ"מ ורק חכמים תקנוהו כדי להשלים שם של שדי. ולכן בפ' בא דכתיב שם (שמות י"ג ט') והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך (שם י"ג ט"ז) והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך דהתם ע"כ דקאי על תפילין של יד דהא כתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות והיינו בשל יד לכן לא כתיב שם וקשרתם לאות רק והיה לאות משום דתפילין של יד לא בעינן קשר מה"ת וב' פסוקים אלו אינו מדבר הכתוב רק מענין הנחת תפילין ובהנחה צריך להניח של יד תחילה והדר של ראש ולכן כתיב בתחילה והיה לך לאות על ידך והדר ולזכרון בין עיניך כסדר הנחתם ומשו"ה לא הוזכר בכתובים אלו קשירה לא בשל יד ולא בשל ראש משום דהכתוב מדבר בכאן במצות הנחת תפילין בכל יום ובעת הנחה ליכא קשירה כלל בשניהם ורק בשל יד צריך להדק הקשר על היד ובלשון חז"ל נקרא ההידוק קשירה וכדאיתא (במנחות דף ל"ה ע"ב) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה והיינו ההידוק כמו שפירש ר"ת שם וכן הרמב"ם ז"ל במנין המצות שמנה לפני ההלכה כתב בלשונו להיות תפילין על הראש לקשרם על היד עכ"ל ופשוט דבתפילין של ראש דא"צ הידוק כלל כתב בלשון להיות אבל בשל יד דצריך הידוק כתב ולקשרם על היד וקרי להידוק קשירה וכמו שנקרא בלשון חז"ל אבל בתורה לא נקרא ההידוק קשירה ולכן כתיב בשניהם והיה. וכל זה בשני כתובים אלו דבפ' בא אבל בפ' שמע והיה אם שמוע דלגופיה לאשמעינן דגם פרשת שמע ופרשת אם שמוע צריך לכתוב בתפילין הוי סגי דיכתוב כאן כמו התם והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך ומדכתיב וקשרתם ש"מ דאתי לדרשה ומדקשרתם לדרשה כולהו נמי לדרשה דהך וקשרתם לאות בא לאשמעינן דתפילין של ראש צריכין קשירה והיינו לעשות צורת דלית ברצועות ומשו"ה הקדים הכתוב כאן של ראש משום דלא מיירי כאן בהנחה רק בקשירה והלכך הקדים של ראש משום דקדושתו יתירה דיש בו ד' פרשיות וגם דיש בו רובו של שם ש'

ועוד י"ל דכיון דעל פי הקבלה צריך להקדים כתיבת הפרשיות של ראש קודם תפילין של יד וכמו דכתבו המקובלים בשם כתבי האר"י ז"ל וא"כ אפשר דגם לעשות הבית והקשירה צריך להקדים השל ראש קודם לשל יד וזהו דכתיב וקשרתם לאות דבתחילה צריך להקדים הקשירה בשל ראש ואח"כ צריך לעשות תפילין של יד. והדר כתיב על ידיך להורות דאימתי צריך להניח בזמן שהוא על ידיך דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים ומה דמסיים והיו לטוטפות בין עיניך אתי לג"ש ללמוד מקרא דלא תשימו קרחה בין עיניכם למת דמה התם בגובה שבראש מקום שעושה קרחה ה"נ מצות הנחת תפילין של ראש הוא בגובה שבראש ובזה יובן הטיב מאי דשני רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל הלשון במנין המצות אשר לפני ספר הי"ד לבין מנין המצות אשר לפני ההלכה דלפני ההלכה כתב להיות תפילין על הראש ולקשור תפילין על היד ובמנין המצות אשר לפני הי"ד כתב בשניהם לקשור והיינו משום דבמנין המצות אשר לפני ההלכה ר"ל למנות מצוות הנחת תפילין שמחוייב כל אדם להניח בכל יום ובעת ההנחה ליכא שום קשירה בשל ראש דאף הידוק אינו צריך ולכן כתב להיות תפילין על הראש אבל בשל יד דבעי הידוק כתב לקשור דבלשון חז"ל נקרא ההידוק קשירה. אבל במנין המצות אשר לפני הי"ד כוונתו שם לכלול כל מצות עשיית התפילין דהא באמת עשיית התפילין ג"כ מכלל המצוה דהא צריך כתיבה ועשייה לשמה ולדעת הירושלמי (כברכות פ' הרואה) צריך לברך לעשות תפילין וגם בש"ס דילן (במנחות דמ"ב ע"ב) הא ס"ד דש"ס לומר כן דכיון דפסולה בא"י בישראל צריך לברך רק דלמסקנא ס"ל להש"ס דכל דעשייתה אינו גמר מצוותה א"צ לברך וגבי תפילין לא נגמר המצוה רק בעת הנחה והילכך אינו מברך רק בשעת הנחה אבל וודאי דגם העשייה והכתיבה מכלל המצוה ובפרט לפי מש"כ בשם השלשלת הקבלה והסדר הדורות דמשה רבינו אמר דקרא דקשרתם לאות קאי על הקשירה של הדלי"ת שצריך לעשות בשל ראש וא"כ נזכר גם העשייה בתורה ולפיכך כתב שם דמ"ע לקשור בשל ראש ומ"ע לקשור בשל יד דבשניהם צריך קשירה בשעת עשיה ורק דבשל ראש הקשירה היא מה"ת והוא הל"מ אבל הקשירה של יד הוא מדרבנן וכמו שאמר משה רבינו דחכמים תקנו כן כדי להשלים שם של שדי אבל מ"מ שניהה צריכין קשירה ולפיכך כתב בשניהם לקשור: ומיהו בספר המצות עצמו שלו במ"ע י"ב וי"ג כתב בשניהם להניח והיינו משום דשם אין רצונו רק למנות עיקר המצוה אבל לא הענפים והלכך לא קחשיב רק ההנחה דהיא עיקר המצוה אבל ההידוק של יד בשעת ההנחה וכן הקשירה בשל ראש ובשל יד בעת העשייה אינן מעיקר המצוה ועפ"ז יתיישב לנו שינוי הלשון מה דשני הרמב"ם לכתוב בכל אלו ג' המקומות כל אחד בלשון אחר: סימן ג

בדיני נשיאות כפים סי' י' וד' י"ג ע"א) מש"כ שם בשם מר אחי הגאון ז"ל טעם דלמה אומרים הכהנים קודם נשיאת כפים יה"ר מלפניך שתהא הברכה הזאת וכו' ברכה שלמה. צריך להוסיף דבגמ' ורי"ף בפ"ד דמגילה וכן ברא"ש ליתא להנך ב' תיבות ברכה שלמה ואכן כן נמצא ברמב"ם בפ"א מה' תפלה

ולענין מה שתקנו חז"ל לומר אחר ב"כ רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו. ולכאורה תמוה דמאי שייך לשון גזירה בכאן והו"ל לומר עשינו מה שנצטווינו או דעשינו כמו שצווית עלינו. ושמעתי בזה דבר נחמד ממר אבא הרב המופלג בתו"י המנוח מו"ה ישראל משה הכהן זלה"ה שאמר ליישב ע"פ דברי התרגום אונקלוס בפ' חוקת דעל קרא דזאת חוקת התורה תרגם דא גזירת אורייתא אלמא דעל דבר שהוא חוק בלא טעם נקרא בלשון תרגום גזירה [ונראה דלכן בלשון גמרא והפוסקים מצינו ע"פ הרוב בלשון דהוא גזירת הכתוב והיינו משום דהדבר דלא מצאו למצוה טעם וסברא קראו אותו בשם גזה"כ כלומר דהוא מילתא בלא טעמא ואינו אלא חוק]. ועפ"ז עולה שפיר מה שתקנו לומר לשון גזירה משום דענין המ"ע דב"כ הוא ג"כ חוק וגזירה בלא טעם דהנשיא וחכם וגדול