בנין שלמה חלק א קסח

דהנקבות של מצרי ואדומי ג"כ מותרות משום הק"ו. ואכן קשה דהא איכא פירכא על הק"ו מחלל של חייבי עשה וע"כ צ"ל דהמשנה דקיים א"א כל התורה אתיא כרבנן דפליגי עליה דראב"י דס"ל דאין חלל מחייבי עשה וא"כ לדידן דקי"ל כראב"י דהא ידוע דהלכה כראב"י בכל דוכתא דמשנת ראב"י קב ונקי א"א לומר דקיים אברהם אבינו כל התורה דא"כ היאך נשא להגר דהא לראב"י איכא פירכא על ק"ו וא"כ מוכרח לומר דהך משנה דלא כהלכתא וא"כ אינו מוכרח דגדול המצווה וכו' וממילא אינו מוכרח דצריך לעשות סעודה כשנעשה הקטן בר מצוה ואמנם כל זה לרב אשי דס"ל דראב"י ס"ל דיש חלל מחייבי עשה ור"ש ורבנן פליגי בזה אבל לרב לשיטתו דס"ל דאף ראב"י ס"ל דאין חלל מחייבי עשה וא"כ ליכא פירכא על הק"ו וע"כ דטעם דרבנן הוא משום דאין דנין מהלכה שפיר י"ל דהלכה כמשנה זו דקיים והא שנשא להגר הוא משום דקי"ל כר"ש דדנין ק"ו מהלכה וזהו דקמ"ל רב דקיים כל התורה כולה כלומר דרב בא לאשמעינן דהמשנה הוא כהלכתא ונ"מ לענין סעודת בר מצוה ונמצא דהך דינא אי צריך לעשות סעודה או לא תליא אי דנין ק"ו מהלכה או לא. ולפי מה שכ' לעיל בשם הגמ' (דעירובין י"ג) דר' נהוראי הוא ר"מ יש הוכחה רבתי ממקום אחר דס"ל לכה"פ דדנין היקש מהלכה והוא מהא דתניא במכות י"א ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר"י ור"מ חד אומר כשר וחד אומר פסול למ"ד פסול דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ואיתקש כל התורה לתפילין מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך וכו' ומבואר שם דפליגי אי דנין היקשא מהלכה ועי' בס' מלא הרועים במה שנסתפק למ"ד דכשר אי מטעם דע"ז ליכא הקישא או מטעם דאין דנין היקש מהלכה ועכ"פ מ"ד דפוסל ס"ל בוודאי דדנין היקשא מהלכה. והנה אף דכאן לא נסתיים מאן הוא המכשיר ומאן הוא הפוסל מ"מ ממשנה דפ"ק (דמגילה דף ט') תסתיים דר"מ הוא הפוסל דהא תנן התם דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון וכו' ואמרינן בגמ' הא לתופרו בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין והיינו כדעת הפוסל גם בס"ת ואי אמרת דר"י הוא הפוסל וע"כ מתני' ר"י הוא וזה א"א לומר דהא ר"י סובר בברייתא דאף ספרים אינן נכתבות אלא אשורית וגם בס"ת לא התירו רק יונית משום מעשה דתלמי המלך ובמתני' אומר בהדיא להיפך דכל הספרים נכתבים בכל לשון וא"כ מוכח דמתני' הוא בר פלוגתא דר"י ומן הסתם בר פלוגתא דר"י הוא ר"מ בכל דוכתא וא"כ מוכח דר"מ הוא דפוסל וכן העלה מר אחי הגאון זצ"ל בספרו ראשית בכורים (דף כ"ג ע"ב) דע"כ מתני' ר"מ היא ור"מ הוא הפוסל רק שכתב ליישב גם הסוגיא דמכות דלא אמר תסתיים היינו אליבא דרב דבתפילין גופא לא ס"ל דנאמרה הלכה לתופרן בגידין אבל לדידן דקי"ל דאיכא הלכה בתפילין ע"כ דר"מ ס"ל דדנין מהלכה והא ליכא למימר דדווקא היקש דעדיף מג"ש דנין דהא ליתא דהא רש"י כתב הטעם (בשבת קל"ב) דלא נתנה תורה שבעל פה להדרש בי"ג מידות וכיון דחזינן דר"מ לא ס"ל האי כללא לענין היקש ה"ה לג"ש וק"ו וזה דלא כדעת בעל מלא הרועים

ולפי מה שכתבנו נעמוד על המכוון בסוגיא דמכות הנ"ל דגרסינן התם ספר תורה שתפרו בפשתן פליגי בה ר"י ור"מ אי דנין היקשא מתפילין ואח"כ אמר דאמר רב דחזינא ליה לתפילי דבי חביבי דתפירי בכיתנא דלכאורה היא סתירה לכל דברי הפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה הנזכר שם מתחילה דפליגי בס"ת שתפח בחוטי פשתן אי ילפינן מתפילין אי לא ומשמע להדיא דבתפילין פש דבעינן לתופרן בגידין דווקא ורב אמר דתפילין גופא נמי כשר בפשתן וא"כ במאי פליגי ר"מ ור"י ועיין בספר ראשית בכורים שם מש"כ לתרץ בזה ואכן לפי הנ"ל י"ל דלרב היה קשה דכיון דמן המשנה דמגילה הנ"ל מוכח דר"מ הוא הפוסל וכמו שכתבנו לעיל וע"כ דר"מ ס"ל דדנין היקשא מהלכה ור"י ס"ל דאין דנין וא"כ מ"נ תקשה עליה דרב דס"ל ג"כ דדנין ק"ו מהלכה והיינו כר' מאיר ותקשה דהא אמרינן ובעירובין דף מ"ו) דר"מ ור"י הלכה כר"י וא"כ הו"ל לפסוק דאין דנין ויהיה מוכרח מזה דרב ל"ל להני כללי דעירובין הנ"ל וע"ז בא מסדר הגמרא ואמר דמכאן אין ראיה דפליג על הכלל ובא לדחות דע"כ לא פליגי כדאמרת אי ילפינן מתפילין או לא דהרי חזינא לתפילין דבי בר חביבי דתפירי בכתנא הרי דבתפילין עצמו כשר בפשתן וא"כ ע"כ דפליגי בפלוגתא אחריתי והיינו משום דמס' ס"ת שהיה לראשונים ז"ל [ונדפס זה מקרוב בספר כרמי שומרון] איתא באמת דבס"ת עצמה נאמרה הלכה למ"מ דצריך לתופרה בגידין וא"כ י"ל דר"מ ור"י פליגי בזה גופא אי איכא הלכה בס"ת או לא וא"כ אפילו אם נימא דר"י הוא המכשיר ור"מ הוא הפוסל מ"מ י"ל דדנין מהלכה והא שמכשיר באמת היינו משום דליכא שום הילכתא לא בתפילין ולא בס"ת ושפיר י"ל דקיים א"א כל התורה ודו"ק. ועוד דמעתה אין תסתיים מהמשנה דאם נימא דר"מ הוא הפוסל בס"ת ומכשיר בתפילין ע"כ צ"ל דהמשנה תנא אחריתי הוא דפוסל בשניהם ואם נימא דר"מ הוא המכשיר ונמצא דהכשיר בשניהם בוודאי י"ל דהמשנה כר"מ והא דאמר לתופרן בגידין זה וזה שוין ר"ל להיפך דכמו דתפילין כשר בפשתן ה"נ בס"ת: מפני שנגמר ענין הנ"ל קודם ר"ה לכן ראיתי להדפיס כאן חידוש א' על טור או"ח ריש הלכות ר"ה

כתב הטור תניא בפרקי דר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה ירד כלל עד סוף מ' כמו מ' יום הראשונים אלא שעלה להר להתפלל עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות האחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה ובכל החודש כדי להזהיר לישראל שיעשו תשובה ע"כ לשון הטור. והדבר מתמיה לפי מש"כ בסדר עולם פרק ו' שעלה בי"ח בתמוז וביקש רחמים על ישראל דכתיב ואתנפל לפני ה' את הארבעים היום וכו' עכ"ל. ומש"כ בפדר"א פרק מ"ו נגד זה דשם איתא ועשה ארבעים יום במחנה כבר כתב הרא"ש בסוף ר"ה דט"ס נפל בפדר"א במש"כ ועשה מ' יום במחנה שהרי בהר היה שלשה פעמים מ' יום ובשבעה עשר בתמוז שבר את הלוחות ודן את ישראל ובי"ח עלה וכו' [ואמנם טפי הו"ל להרא"ש ז"ל להביא ראיה מדברי הס"ע הנ"ל וכ"ה בפסיקתא זוטרתי לרבינו טוביה ז"ל הנקרא לקח טוב בפ' עקב על הפסוק דואתנפל לפני ה' כראשונה מלמד שמאה ועשרים יום היה משה בלא מאכל ומשתה מ' יום ראשונים שנאמר כראשונים ומ' יום שהתנפל ומ' יום האחרונים הראשונים השלמו בי"ז בתמוז והאמצעים השלמו בר"ח אלול והאחרונים ביום הכפורים לפיכך נהגו לתקוע בחודש אלול עכ"ל הפסיקתא זוטרתי שם] וא"כ תימה גדולה למה לא הוצרכו להעביר שופר במחנה גם אז בי"ח בתמוז שלא יטעו אחר ע"ז כיון שגם אז עלה להר ונעלם מעין כל כמו מ' יום האחרונים ואם העבירו באמת שופר גם בי"ח בתמוז א"כ תקשה טובא דלמה לא תקנו חכמים לתקוע גם עכשיו בי"ח בתמוז זכר לאותו שופר שתקעו אז

והנה לכאורה יש להביא מזה ראיה ברורה לדעת הגר"א שכתב בהגהותיו לספר הס"ע שם דאין כוונת הס"ע שעלה להר ולא ירד כלל עד סוף מ' כמו מ' יום הראשונים אלא שעלה להר להתפלל ולהתנפל לפני ה' אבל מ"מ אח"כ ירד תיכף במחנה וכן עשה כל המ' יום עלה וירד עלה וירד ולפי זה אין צריך להגיה בפרקי דר"א במ"ש דכל מ' יום אמצעים עשה במחנה דשניהם אמת ולא כהתוס' שכ' שבמ' יום אמצעיים היה ג"כ בהר כל המ"ם יום והגיהו בפרקי דר"א כ"כ הגר"א ז"ל שם [ואך מה שכ' ודלא כהתוס' הנה אנכי לא מצאתי זה בתוס' שהגיהו בפדר"א רק דכ"כ הרא"ש ז"ל בסוף ר"ה] וע"פ דבריו ז"ל נסתלק קושייתינו הנ"ל דאז לא היה צריכים לתקוע כלל שלא יטעו אחר ע"ז כיון שירד טל יום במחנה לא שייך טעות כלל וזה פשוט ואכן אף לפ"ד התוס' (בב"ק פ"ב) והרא"ש ז"ל הנ"ל דתפסו ד' הס"ע כפשטיה דהיה בהר ממש כל המ' יום וכן נראה מד' רבינו טוביה זצ"ל בפסיקתא זוטרתי וכמש"כ לעיל נמי לא קשיא דהנה צריך להבין מה שהוצרך בפדר"א לסיים והקב"ה נתעלה באותו שופר ואמנם הכוונה פשוט דמשום שתקעו אז כדי שלא יטעו אחר ע"ז לא שייך לתקוע האידנא ולכן במ' יום אמצעים אף אם נימא שתקעו ג"כ אז מ"מ לא שייך לתקוע האידנא בשביל זה דלא היתה רק צורך שעה בלבד והקב"ה עדיין לא נתעלה אז באותו שופר דבכל מ' יום האמצעיים היה בכעס ולא קיבל תשובתם עדיין וכדאיתא במדרש ובס"ע שם וז"ל מה הראשונים מרוצים אף שניים מרוצים [ור"ל מ' יום האחרונים] אמור מעתה אמצעיים בכעס עכ"ל וכ"ה בש"ס (בברכות דס"ג ע"ב) עכשיו יאמרו הרב בכעס וכו' והובא ברש"י בחומש בפ' כי תשא בפסוק ודבר ה' אל משה אבל לאחר שהתנפל משה במ' האמצעים ונתרצה לו הקב"ה וגם ישראל בוודאי עשו תשובה שלמה אז והתקיעות שופר היה קבלה על להבא שלא יעבדו עוד ע"ז ולכן נתעלה הקב"ה באותו שופר ולפי שחודש אלול היה אז עת רצון וזמן תשובה לישראל וזה היה ע"י השופר ולכן תקנו חכמים גם לדורות כן כנ"ל ברור כוונת הפדר"א שהביאו הטור ז"ל: