בנין שמואל נ

במדות הרחמי' ג"כ בחינות נו"ה לדרך הא' בחי' הו"ד, ולדרך השני בחי' נצח. והכה הלבוש הזה ידוע שורשו משם אלוה כמ"ש בסבא משפטים ובהאר"י ז"ל כי ו"ה נגד רו"נ זו"נ ושם א"ל נגד החסד המלביש ומקיף אותם ואפשר כי לכן המה כנגד מדה ראשונה בי"ג מדות שם אל והבן

כ"ג ונתחיל לבאר ברכה שני' השיבנו נגד הקיבה הנה בגמרא אמרו קיבה ישינה, אף נעור ולהבין זאת נבאר מקודם פעולת הקיבה הנה כתב הרמ"א ביור"ד שהמאכל יורד מושט לכרס והמסס ושם נטחן המאכל מלשון כמסוס נוסס והוא נגד קורקבן בעוף כי קורקבן טוחן ומשם יורד לקיבה ונתבשל שם והמובחר נתברר לכבד ונעשה דם והשאר יורד למעים ומשם יונק החלב דרך המעים כידוע בחכמת הרפואה ועיין למעלה בסימן כ'. והנה עיקר פעולת הקיבה הוא בעת שינה שאז נתחזק כח הצומח כמ"ש באות י"ז בשם הגר"א ז"ל ואז הקיבה מחלקת שפע לכל האברים כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' והוא מ"ש חכז"ל קיבה ישינה. ולהבין עוד הענין בפנימית דע כי מן הקיבה יוצא המעי אל הטיבור לחוץ אשר דרך שם מקבל הולד המאכל במעי אמו והוא נקודת הטיבור שנסתם בעת לידה והוא כל הדביקות שלו בעלמא עילאה, עיין בביאור הגר"א ז"ל בהיכל ד' פקודי באמצעיתא דהיכלא דא [שהוא סוד הטבור כמ"ש] הוא אתר מתתקנא לקבלא רוחא דלעילא ושם העונג ושעשוע והוא באדם טבור כמ"ש שררך אגן הסהר והוא נקודה האמצעית דסיהרא שלכן בבטן אמו הטבור פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת עי"ש בארוכה כי שלחן בצפון וע"י התורה שאומרי' על השלחן מתגלה נקודת ציון ומשם המזון יוצא לעולם עי"ש עוד בבראשית היכל ד' הכא קידא על אפין כתב שהוא החוטם ששם מתגלין הגבורות כמו בטבור היכל הגבורה, ולכן הריח בחוטם וכן בדקין כמ"ש בספר יצירה והענין לפע"ד עפ"י מ"ש באות י"ג כי הג' רישין דא"א גלגלתא נגד היכל הרצון ואוירא אהבה ומ"ס היכל הזכות כרסי' שביבין דינור דליק וכן כתב הגר"א ז"ל בס"ד והחוטם ידוע מהאר"י ז"ל ששורשו ממ"ס לכן שם מהגלין הגבורות כי הריח עולה עד המוח בסוד אשה ריח ניחוח לד'. ועפי"ז יאירו עינינו להבין מ"ש בסה"ק כי מן החוטם עולה קו רוחני עד לשמים והוא חוט של חסד אשר בו דבוק האדם בעולם עליון ובו הדביקות עיין בר"מ נשא קכ"ג ע"ב איך ע"י החוטם הוא דבוק בצלם אשר על ראשו עי"ש כי החוטם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וחיות האדם בחוטם וצ"ל הענין שהרי נראה בכ"מ שדביקות שלו הוא ע"י המוחין והצלם שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים, ומה ענין החוטם אך נראה לפמ"ש הגר"א ז"ל שהחוטם דוגמת הטבור, והנה כמו שהאדם במעי אמו דבוק באמו ומקבל כל חיותו ע"י הטבור כי שם אין לו רק נפש דעשי' כן בעת צאתו לאויר העולם ומקבל רוח דעשי' הנה אז הוא דבוק ברוח העולה מן החוטם דוגמת נקודת ציון למטה ואם תתבונן מ"ש בסימן ט"ו ענין הצלם שהוא רוח חיוני ספירי מג"ע מקיף את האדם ועיקרו למעלה ונה"י שלו מהפשטין למטה בתוך האדם וסביב האדם והאדם בתוכו כמו במעי אמו תבין היטב הדביקות הזה הכלל העולה שהם ענין אחד הטבור והחוטם אלא שזה בגשמי ובקטנות וזה ברוחני ובגדלות והבן כי הוא ענין נפלא. וזה ענין מ"ש בגמרא נדה פלוגתא דרבנן ואבא שאול אם האדם נברא מטיבורו או מחוטמו ואמרינן שם דהכל מודים דנברא מטיבורו רק חיותו או בטבור או בחוטם והבן היטב, ועיין בבית עולם ח"א: