בנין שמואל רלב

עשר הויו"ת בגימ' ס"ר כמ"ש וירא ד' כי ס"ר לראות ונגדו הי' כף אחת עשרה זהב נגד עשר שמות. מלאה קטורת כי הדעת עליון ביארנו בבית עולם בסוד מזבח פנימי שהוא לקטורת. והנה מקודם רמזו לב' עטרין למעלה כאשר עודם בב' כתפין דא"א ואח"כ רמזו למטה כאשר ירדו לדעת דז"א וכתב האריז"ל כי ב' כתפין אינם מתפשטים למטה רק ביניהם יש דעת המכריע היורד ומתפשט למטה דוגמת ב' מוחין חו"ב ודעת בניהם כן בפרטות בדעת לבדו ונגדם הקריבו פר אחד בסוד עיטרא דחסד אברהם, איל אחד נגד יצחק עטרא דגבורה, כבש אחד נגד יעקב נגד חסדים המכריעים ומתפשטים למטה, שעיר עיזים לחטאת נגד לאה שהיא עומדת אחורי הדעת. כמ"ש בסוף ח"א ששעיר סודו בלאה. והנה כ"ז ביסוד דאמא דז"א ובתוכה מתלבש דעת ויסוד דאבא והוא בסוד השלמים כמ"ש בח"א פרק ט' ובו סוד השלמים שלום רב לאוהבי תורתיך והוא מתגלה בשליש הת"ת ובנו"ה שהם בקר שנים. וענין ט"ו קרבנות שלמים נ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל בכוונת המגילה שהוא התגלות יסוד דאבא שיש שמה ה' שמות מג' ההי"ן שה"ס אשר היסוד דאבא מאיר למלכות סוד הה' מג' קוים נה"י לכן הם ג' הה"ה וכן יש לומר גם כאן שז"ס ג"פ חמשה קרבנות והי' שלמים מחמת שהן מיסוד דאבא. ואם נחשוב גם הב' בקר יהי' בסוד וק"ו שהוא ג"כ משמות המגילה מיסוד דאבא עיי"ש וכלל הענין שכ"ז בסוד הדעת דא"א וז"א שהוא מיסודות דאו"א ובזה אסיים כעת עד יערה עלינו רוח ממרום ונזכה לדעת כי ד' הוא האלקים ולהמשיך מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלקינו כי תמלא הארץ דעה את ד' אמן

למען חיבת ידידות גיסי הרב המאה"ג חריף ובקי משנתו קב ונקי כש"ת מוה' אברהם יוסף נ"י ענף עץ אבות בן הגאון הצדיק מחוסט שליט"א אעתיק סנסן אחד מאשר נמצא אתו מחידושיו היקרים השייך לחג הסוכות למועד הגמרי את חיבורי בעזהשי"ת

הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' לולב פסק הדס שהי' ענביו מרובין מעליו אדומות או שחורות פסולין ואם מעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט לפי שהוא כמתקן עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר. ותמה הכ"מ דבגמ' סוכה אמרינן דהנ"מ דכשר אם לקטן דוקא דאשחור מאתמול דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל באשחור ביו"ט הוי נראה ונדחה ושוב אין חוזר ונראה. ועוד שנית דמשמע מדבריו שמותר ללקטן לאכילה ובגמרא לא שרינן רק באית לי' הושענא אחריתא. ונלפע"ד לישב דהנה בגמ' פריך על ראב"ש דאמר ממעטין ביו"ט הא קמתקן מנא ומשני שלקטן לאכילה וראב"ש סבר לה כאבוהי דאמר דשא"מ מותר ופריך והא הוי פסיק רישא ומשני דאית לי' הושענא אחריתא והקשה הר"ן ז"ל שם במתניתין דאמאי לא שרינין למעט משום מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והנה קושיות הר"ן לא קשה רק לשיטות התוספות פסחים ה' וביצה י"ב דצורך מצוה חשיב צורך יו"ט קצת ואמרינן בי' מתוך. אבל לפמ"ש הר"ן ביצה ו' בשם הרמב"ן ז"ל דלצורך מצוה לא חשיב צורך כלל ועיין בכ"מ פ"ג מה' חמומ"צ ה"ח שכ"כ בדעת הרמב"ם דמש"ה המוצא חמץ ביו"ט כופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו מטעם מתוך משום דצורך מצוה לא חשיב צורך כלל כיון דאין הגוף נהנה ממנו עי"ש וא"כ כיון דתיקון ההדס