בנין של שמחה ה

חלק אורח חיים סי' א יבואר בארוכה שיטות רש"י ור"ת ז"ל בדין התחלת זמן ק"ש של ערבית גם יבואר כמה דיני סמיכת גאול"ת דשחרית ודערבית ודיני הזכרת יצי"מ דלילה. בעזר החונן דעת ית"ש

(א) הנה רש"י ז"ל במשנה קמייתא דמס' ברכות ד"ה עד סוף כו' כ' דמקמי צה"כ לא נפיק י"ח ק"ש של ערבית משום דלאו זמן שכיבה הוא והא דקורין אותה בבהכ"נ הוא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת והכי איתא בירושלמי והתוס' שם ד"ה מאימתי הרבו להקשות עליו ולענ"ד נראה ליישב כל קושיותיהם אחת לאחת הנה מ"ש תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה וא"כ שלש פרשיות הי"ל לקרות עכ"ל כבר כתב הרשב"א בחידושיו ע"ז דס"ל לרש"י שפרשה ראשונה בלבד היא מדאוריי' וביאר הגאון שאג"א ז"ל בת' סי' ג' הדבר יותר ע"ש וקוטב דבריו דבשאר הפרשיות שהן מדרבנן סמכינן שפיר מפני דוחק הציבור אהני תנאי דמקדמי זק"ש קודם צה"כ ע"ש [וכדאמרינן במכילתין ט' א' ובפ' כירה מ"ה א' ובפ' המביא תניין י"ט א' כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ובפ"ק דנדה ו' ב' כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעה"ד וע' בפ"א דעדיות משנה ה' לפי' ראשון דהראב"ד שם ובתוספתא שהביא הראב"ד שם שמא תצטרך עליהם שעה ויסמכו עליו (כצ"ל) ר"ל על ד' היחיד נגד המרובים ובפ' מי שהוציאוהו מ"ו א' וע' עוד בת' הרשב"א ח"א סי' רנ"ו וברשב"ץ בפסקיו לנדה שם]

אמנם לענ"ד עדיין צ"ע בזה בדבר חיוב הזכרת יציאת מצרים בלילה דהנה הרמב"ם ז"ל פסק כבן זומא שכ' בפ"א מה' ק"ש ה"ג וז"ל אעפ"י שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור וגו' כל ימי חייך וכן תפסו כל הפוסקים ולכאורה הי' נראה לפסוק כחכמים ומפרשי הרמב"ם ציינו ע"ז רק ד' ב"ז שבמשנה ולא העירו כלום אמאי פסק כב"ז נגד חכמים והשאג"א ז"ל ברסי' י"א העיר ע"ז וכ' דאין לומר הטעם משום דסתם לן תנא ברישא כב"ז. דהא קי"ל דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם וכ' עוד וז"ל ומ"מ הדבר ברור דה' כב"ז בהא דסתמא דגמ' בפ' הי' קורא אזלא כוותי' דפריך התם על הני אמוראי דס"ל דאין אומרים פ' ציצית בלילה והא בעי לאדכורי יצי"מ ומשני דאמר הכי מודים וכו' אלמא דסתמא דגמ' ס"ל כב"ז עכ"ל אמנם הרשב"א בחי' הביא בשם הראב"ד שהקשה וז"ל תמה אני בתחילה שלא היו מזכירין יצי"מ בלילות נמצא שלא היו אומרים לא פ' ציצית ולא אמת ואמונה א"כ שתים לאחריה היכי משכחת לה וכ' ונ"ל כי מ"ש ולא זכיתי מה"ת קאמר ולעולם היו קוראין פ' ציצית ואו"א מדרבנן עכ"ל: וכן משמעין ד' הרמב"ם שם בפי' המשנה שכ' וז"ל ולא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב פ' ציצית בלילה עד שדרשה ב"ז ולפי ד' הראב"ד אלו אין ראיית הש"א ראי' כלל דקו' הש"ס והא בעי לאדכורי יצי"מ י"ל דר"ל מדרבנן והגם שהרשב"א שם תמה על קו' הראב"ד ותירוצו ע"ש אמת שמחמת קושיית הראב"ד אין שום הכרע לומר שהיו אומרים פ' ציצית ואו"א מחיובא דרבנן אמנם נ"ל להכריח פי' הראב"ד מצד אחר דאלת"ה מאי פריך הש"ס כ"כ בפשיטות והא בעי לאדכורי יצי"מ כיון דחכמים דב"ז ס"ל דא"צ להזכירה גם יש להקשות כדפריך בפ' אין עומדין ל"ג א' גבי הבדלה מכדי אנשי כנה"ג תקנו וכו' נחזי וכו' וכן הקשה זה בירוש' שם שמעון בר ווא בעי קומי ר"י דבר שהוא נוהג ובא חכמים חולקים עליו אלא ע"כ כפי' הראב"ד שלא נחלקו חכמים וב"ז אלא אם חיובו מה"ת [ולדעת הראב"ד בזה א"ש טפי גם לישנא דמתניתין שסתמה תחילה מזכירין יצי"מ בלילות ור"ל שחיוב הזכרת יצי"מ בלילות מדרבנן הוא אליבא דכ"ע אראב"ע וכו' ולא זכיתי כו' ור"ל שתהא החיוב מה"ת עד שדרשה ב"ז מקרא וחכ"א כו' ס"ל שאין החיוב מה"ת אלא מדרבנן] ומעתה אין ראיית השאג"א ראי' כלל והנה מד' הרמב"ם בחיבורו בפ"א מה' ק"ש ה"ג שהביא הדרש דב"ז מקרא נראה ברור שפוסק כב"ז שחיובו מה"ת עדיין צ"ע אמאי פסק כב"ז נגד חכמים ולפי מה שפי' הרע"ב שמ"ש ראב"ע ולא זכיתי פירושו ולא ניצחתי הוה א"ש דמשמע מזה להדיא דכיון שדרשה ב"ז מקרא נצח ראב"ע לחכמים והודו לב"ז אך הרמב"ם בפי' המשנה שם הא מפרש תיבת זכיתי לשון זכי' שהרי כ' שם וז"ל לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב וכו' עד וכו' אכתי קשה ואולי בחיבורו חזר בו מפירושו במשנה והכי אשכחן בדוכתי טובא שע"כ לומר שבחבורו חזר בו מפירושו במשנה

(ב) ועלה בדעתי לומר דזה תליא בפלוגתא דראב"ע ור"ע (במכילתין ט' א') בדין זמן אכילת הפסח ולפי"ז אזיל ראב"ע לשיטתו שם דלדידי' הוא חפזון דמצרים שהי' בלילה ומודעת שהוא מחלוקת הראשונים ז"ל אי הלכה כראב"ע או כר"ע ואנא אשכחנא בס"ד ראי' ברורה דהלכה כראב"ע בדין זמן אכילת הפסח ממ"ש רבא ר"ה כ' ב' חצות לילה איכא בינייהו ערש"י שם שכתב וחצות לילה ראשון חלוק מהם ונמשך עם הפסח הנשחט