בנין של שמחה קי

דהוי דוקא ע"י התראה וא"כ כיון דקיבלו התראה והתירו עצמם למיתה ולמלקות הרי דכבר הודו בשעת התראה שכמו שהחזיקו כן הוא אבל היכא שלא יצאה שום הודאה מעולם מבע"ד דעת רש"י שהבע"ד מהימן שוב ראיתי בפ"י פ"ב דכתובו' שהחזיק בסברא זו דעת מהרש"א ונסתייע גם מדברי הרשב"א ז"ל אבל לפי תירוץ זה אכתי קשה הא דבעלה לוקה משום שהוחזקה נדה והרי התם הוא לא קיבלה בהתראה אבל לפי תירוץ ראשון ניחא דבאמת מיירי באמר' או אומרת שהיא נדה ומ"מ לולי החזקה לא הי' בעלה לוקה עפ"י דבורה והך דפ' המדיר דע"ב דיוצאת שלא בכתובה אם הוחזקה נדה אעפ"י שמכחשת יכילנא לשנויי שגם התם מיירי שמתחילה אף שלבעלה אמרה שהיא טהורה אבל לשכנותיה אמרה תחילה שהיא נדה ועכשיו נותנת אמתלא לחזור מדבריה ולולי החזקה היתה נאמנת ע"י אמתלא אבל מחמת שעשתה מעשה ללבוש בגדי נדות אין נאמנת אף באמתלא וכמ"ש הרמב"ן ובזה מתורץ קושיית הטור בי"ד סימן קפ"ה אבל יותר נראה דשאני איסורא מממונא דבדבר שבממון אפילו אם מכחשת החזקה מתחילה ועד סוף נמי לא מהימני אבל במילתא דאיסורא אם הבע"ד מכחיש החזקה מתחלה ועד סוף מהימן ומהימן וא"כ לד' רש"י מהימנא בנ"ד לומר לא נבעלתי אבל רבו החולקים על רש"י וא"כ גם בנאמנות דידה נפלנא ברבוותא גם חוכך אני דאולי לא גרע מקלא בעלמא דאנן נהגינן דלא מבטלי' קלא כמבואר שלהי קדושין (דפ"ט) דודאי אי לא נסמוך אדיבורא דידה רק נסמוך על ספק ספיקא וכיוצא אפשר לומר דדמי להא דאמרי' התם בגמ' עיינו רבנן בקדושין כו' אבל אי אדיבורה דידה נסמוך א"ל דלא גרע מקול בעלמא ובנ"ד איכא למימר דהוי קול בלא אמתלא דביום שנעשה בר מצוה בעת ההיא הוחזקו הקדושין ואז כבר הוחזק לגדול ויש לעיין בזה

גם דא עקא שהרי משנה שלימה שנינו בפ' האשה שלום שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לשוק ובפרט לפמ"ש הרמב"ם שם הטעם דמשום דאיסור לאו הוא שמא קל בעיני' ומשו"ה לא מהימנ' אמנם יש לחלק ברווחא דשאני התם דמצד עדות אתינן למימר שתהא נאמנת להעיד על עצמ' משו"ה הוא דאמרי' דלא מהימנא אי משום דרחמא או סאני לי' אי משום דאיסור לאו קל בעיני' אבל בנ"ד לא מצד עדות אתינן אלא דכיון דכל עיקר איסורא הוא משום דמחזקי' במלתא ואמרי' חזקה דבעל וכיון שאין שום אדם יודע בדבר רק היא לבדה והיא צווחת ואומרת שיודעת בבירור דלא בקושטא מחזקי' בכה"ג לגבי דידה לית לן לאוקמי אחזקה וכמש"ל דעת רש"י ז"ל פ"ב דכתובות גבי תרי ותרי דאם אומרת ברי גמור לאו מטעם דנאמנת להעיד על עצמה הוא דמהימנא אלא כדכתיבנא דלגבי הבע"ד שיודע האמת לית לן לאוקמי אחזקה

ותו דבנ"ד אכתי מידי ספיקא לא נפקא דמאן יימר דמשקר דאע"ג דלא מהימנינן לה בברי דקושטא קאמרה אכתי לא ברי הוא דמשקרה ודלמא קושטא קאמרה כיון דליכא שום חזקה נגד דידה לשי' רש"י ז"ל ומי שדעתו יפה ולבו שלם יוכל לסמוך ע"ד רש"י לומר דלגבי דידה מהימנא אף נגד החזקה והויא כחתיכה דהתירא דשריא לכ"ע ולצרף לזה עדות הריב"ש שראה איזו חולקים על הרא"ה וסוברים דאף ודאי נבעלה אכתי בעינן דוקא עידי יחוד גמורים הא לא"ה הוה כמקדש בביאה שלא בעדים ולצרף לזה הא דכתיבנא דחזקה לאו אלימתא היא כ"כ וכעת עדיין לא נתישבה דעתי בזה וגם לא לבי הולך שתגיד אחר האיום שלא הי' שום העראה בשום מעשה חידודים ובפרט לדעת הט"ז ע' ב"ש סי' כ' סק"ג וקו' הב"ש עליו לק"מ ואכמ"ל וכבר כתבתי והבאתי לעיל ד' רש"י פ"ק דכתובות (ד' ט' ע"ב) ד"ה מאי לאו כו' ע"ש שסיים או הערה בה ולא ידע ששיבר בתולי' ובפרט באיסור חמור כזה ואחר החקירה והאיום נתיישב גם צריך לחקור אולי הוחזקה בשכנותי' לבתולה כדרך שקורין אחר הנשואין בחור ובתולה אם לא עשו מעשה ואז יתרע ההנהגה כאיש ואשתו שכ' הש"ג וגם יתרעו כל צדדי האיסור ויתחזקו כל צדדי ההיתר ולתשובת כת"ר נוחיל ואצא בשלום ורב ברכות כנפשו ונפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זללה"ה מוואלאזין. ותשלם מלאכת הקודש בס"ד ביום וא"ו עש"ק י"ג אלול לסדר "והארכת ימים" שנת תרכ"ט לפ"ק