בינת נבונים ה

בתכלית השלימות עד המדרגה העליונה שאין למעלה הימנה, לא מצינו ששבחו הכתוב רק במדת הענוה, והיינו מפני שמדה זו היא ראש וראשון ובה נכללו כל המדות והמעלות הטובות והישרות ועינינו רואות היאך במקום גדולתו שם ענותנותו בעת שהוא ית' רצה. ליתן הגדולה והתפארת להיות הוא הגואל וכל ז' ימים שדבר הוא עמו ית' והבטיחו בכל הבטחות והוא לא רצה בשום אופן נגד אחיו הגדול ממנו עד כי נאמר ויחר אף ה' במשה שהיה מוכרח לקבל וכל כוונתו היה להיות נחבא אל הכלים שהוא אינו ראוי להיות מנהיג: והנה ידוע כי המשפיע הוא בחי' זכר והמושפע הוא בחי' נקבה ומן הידוע ג"כ כי הידיעה אצלו ית' אינה מכרחת את בחירת האדם במעשיו. ורק הדבור מכריח וע"כ צדיק ורשע לא קאמר. וכמו כן אם הנביא השיג הדבר בנבואה הוי ג"כ כדבור ומובן מזה שמרע"ה לא השיג בזה בנבואה דמה שאמר וירא אלהים את האור כי טוב שהכוונה עליו דא"כ היה מוכרח במעשיו וההכרח לא ישובח. ומעתה. דברי המדרש מבוארים. וירא אלהים את האור כי טוב ותרא אותו כי טוב דהיינו לומר דקאי על וירא אלהים את האור כי טוב על משה וע"ז המדרש והוא סוד כמוס ומופלא ליבא לפומא לא גליא ומבאר המדרש והולך כי מרע"ה נברא בצלם דמות אשה דהיינו שלא רצה לקבל השררות להיות בראש ולהיות המשפיע לכל ישראל בבחי' זכר מגודל ענותנותו ועל כן נכון שיתמלא הבית אורה. שם: (ג) עפ"י דברי רז"ל בש"ס דר"ה כי חק לישראל הוא אין לי אלא לישראל לאוה"ע מנין ת"ל משפט לאלהי יעקב אלו אוה"ע עו"ג. א"כ מה ת"ל כי חק לישראל הוא לומר דישראל נכנסין תחלה לדין מקמא דליפוש חרון אף מהעו"ג ועתה אחר דנודע דישראל נידונים ביום בשעה שעושין מצות ועו"ג בלילה בשעה שישנים מעבירות על כרחך בהכרח לומר דר"ה שני ימים. דאל"כ האיך יתקיים הכתוב משפט לאלהי יעקב אלו עו"ג שנידונים ג"כ בר"ה דבלילה אי אפשר מטעם דישראל נכנסין תחלה וביום אינם נידונים אלא ע"כ בהכרת לומר דר"ה ב' ימים ועו"ג נידונים בלילה השני אחר שישראל נידונים ביום: ויבואר הענין לנכון ויהי ערב אלו אוה"ע עו"ג ויהי בקר אלו ישראל. יום אחד המה נידונין ביום אחד זה ר"ה. ולכאורה הרי ישראל נכנסין תחלה לדין ועו"ג נידונין דוקא בלילה וא"כ האיך אפשר הדבר להתקיים אלא על כרחך