בינה לעיתים חלק ב קעג

חלק שני דרוש ל"ב שנכנסתי לעבוד ולמשא לשרת בקודש ולדרוש בקהל המהולל בישראל גדול שמו. ת"ת ספרדים יע"א. פה וויניציא: עיניכם הרואות את כל מעשי ה'. א מדרש חזית

שאל רשב"י את ר' אלעזר ברבי יוסי אמר לי' אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר ליה הן אמר ליה האיך אמר ליה משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי. כך היה מחבב יותר מדאי הקב"ה את ישראל וקראן בתי הה"ד שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנא' פתחי לי אחותי רעיתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנא' הקשיבה אלי עמי ולאמי אלי האזינו. ולאמי כתיב. עמד רשב"י ונשקו על ראשו ואמר לו אלו לא באתי אלא לשמוע הטעם הזה מפיך דיי: שלמות כל הפעולות מאיזה מין שיהיו הנה הוא תלוי בהיותן מתדמות ומתקרבות אל פעולות המעולה מהפעלים באותו הנושא. כי אם הם מלאכותיות נעשות בהמצאה אנושית. כל אשר יתדמו יותר אל הטבע החכם יתוסף עליהם יותר מהשלמות. וכפי התרחקם ממנו תהיה מדרגתם פחותה וגרועה. ובמעלות המדותיות צריך להדמות לשלמים המעולים ללכת בעקבותיהם ולעשות כמעשיהם. ובמעלות הנפשיות אחרי ה' אלהינו נלך ואליו נשתדל להדמות כדרכי הקדושי כי זה כל תכלית השלמים. ואמנם שהפעולות המלאכותיות ראוי שתדמנה אל פעולות הטבע. הוא מבואר כי ראינו היותו חכם שבפועלים מסודר בחכמת בוראו ית' לא יפול בו שום תוספת או חסרון. ואם שמץ דבר נמצא בי חסר השלמות היה זה במקרה לא מצד הטבע אלא מצד הכנת הנושא. ואנחנו לא נוכל להשיג כל סודותיו כי קצר מצע שכלנו מזה. ואפ"כ כן נמצא כל דבר מיוסד בטעמו אחרי ההשתכלות הראוי

הלא ראינו מפלאי הרעמים והברקים אשר עליהם אמר הקדוש ב"ה לאיוב כמתמיה התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו. והוא מבואר הקושי כי אם אמרו ויאמרו לך הננו הוא על ההזדמנות לומר שהם נכנעים לעשות שליחותם. איך יצדק זה אחרי אמרו וילכו שהורה שכבר הלכו ואחר שהלכו על מה יאמרו הננו. אם לא שנדחוק שיזמינו עצמם ללכת עוד אח"כ פעמים אחרות. ואין בזה טעם כי הברקים האחרים אינם הם עצמם הראשונים כי יתהוו מחדש

אמנם אדוננו דהע"ה באר זה באמרו קול רעמך בגלל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ. ומהראוי היה כי כמו שבא כינוי הרעם אל השית"ב באמרו קול רעמך כך היל"ל האירו ברקיך. וגם למה כפל רגזה ותרעש. אך נודע מענין הרעם בעת הוייתו כי מחמת הבקעת עב הענן נולד הקול ההוא להיות האיד הלח בהתעבותו והתקררותו יעצר בכחו איד חם ויבש ולהפכיות המקום הקר יתנועע בענן ויבקעהו. וביוצאו בחוזק משמיע קול גדול. ולסיבת ההכאה מפגישת גשם בגשם יוצא הברק. ומציאות הוייתם הוא תחלה קול הרעם ואח"כ מראית הברק. אמנם אנחנו פה להיות חוש השמע שלנו יותר גס ומאוחר בתנועתו ופעולתו מחוש הראות הדק והמהיר. לכן תחלה נראה אלינו הברק המסובב מהרעם ואח"כ אנחנו שומעים הרעם שהוא סבת הברק. וז"ש קול רעמך. הן אמת כי סדר ההויה עצמה הוא תחלה יש בגלגל קיל הרעם ואח"כ ברקיו של הרעם המתהוים ממנו מאירים תבל. אבל הארץ למטה בהרגיש אותם בחושיה לא תשמיר סדר זה אלא תחלה רגזה מקבלת הפעולות ותרגז בפתע פתאום לסבת הברק המגיע אליה כהרף עין וכרגע בא ואיננו. ואח"כ ותרעש לסבת הרעש אשר קולו גדול ומתמיד יותר גורם רעש שהוא יותר מרוגז. והוא מאמרו יתברך דרך גוזמא כי הברקים עושים שליחותם והולכים לארץ שכבר הרגישו בהם יושבי תבל. ועכ"ז דרך משל יאמרו לך הננו כי עדיין הם במקומם כיון שהם