בכורי יוסף קא

והנה בחולין שם דפגימה פוסל במזבח כדילפינן בזבחים וזבחת עניו כו כשהוא שלם ולא כשהוא בר חסר כו' משמע דלא כשי' התו' דמרבוע לא הוה פסלינן פגימה אלא דילפינן לה מקרא במזבח וא"כ בתפילין דליכא קרא יש להקל יותר דאינו פוסל פגימה אבל מ"מ ודאי יש שיעור לדבר ועוד בגוף פירושו צ"ע מאוד דהא עיקר הדרשא בזבחים שם לא איירי התם אלא דהקדשים הנשחטים בשעה שהי' המזבח פסול נפסלו ול"ד נקט חסר אלא ה"ה כל הני דפוסלין במזבח כגון קרן וכבש ויסוד וריבוע דאמרינן שם (ס"ב) דמעכבין ויליף לה מעליו כשהוא בכשרותו וחזקתו כדפירש"י גופי ואין כאן דרשא לפסול חסר וע"כ נפיק מרבוע כפי' התו' ואפשר לדחוק בלשון רש"י וצ"ע:

והנה אמרינן בר"פ כ"ה (פ"ג) דקדשי מזבח א"א בכיסוי הדם דהיכי ליעביד ליתיב ולבטלה קא מוסיף אבנין וע''ש בתו' דפי' ר"ת דעיקר הטעם דבעינן שיהא מרובע ע"ש ולכאורה ליעביד בפחות מכטפח דודאי טפח לכיסוי דם עוף וע"כ צ"ל דלכתחילה בעינן מן התורה שיהא מרובע בשווי גמור וכן יש לזהר בודאי לענין תפילין ומ"מ אפ"ל דהתם הוה גזירה מדרבנן דילמא אתי למיעבד טפי מטפח וכדאמרינן בזבחים (ל"ג) דהפקיעו סמיכת אשם מצורע אפי' אי הוה דאו' גזירה שמא ירבה בפסיעות וכן אמרינן ביבמות (י"ט) גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' והתו' קידושין (ל"ח) ד"ה אקרוב בשם הירושלמי דלא אכלו מצה מחדש גזירה כזית ראשון אטו כזית שני ע"ש מיהו מלשון הש"ס קא מוסיף אבנין משמע דהוא מדאורייתא וצ"ע וה' יאיר עינינו בתורתו וידבק לבנו במצותיו השמטות בסי' ט' (במה שביארתי דלר"ע א"א חלל אלא מבעולה לכה"ג) ובזה יתיישב קו' המל"מ בפי"ח מא"ב (ה"ב). בסוגיא דר"פ א"נ גבי הא דמסיק דאיכא ביניי' דמאן דדריש אשה הראויה לקיימה למ"ד יש בה הוי' אליבא דר"ע בבעולה לכה"ג ופיר"ח דהיינו בכה"ג שאנס בתולה גמורה דהוה בעולת עצמו דקיי"ל דמ"ה לא ישא לכתחילה וחשיבה אינה ראויה לקיימה והקשה דא"כ מאי פריך עלה שם ומ"ש דמודה ר"ע דיש בה הוי' הא קיי"ל דבדיעבד אם נשא נשוי אפי' לדידן אף דודאי בכל ח"ע יוציא וא"כ מש"ה ודאי מודה ר"ע דיש בה הוי' ע"ש:

ולפ"ד א"ש דודאי הא דפיר"ח בבעולת עצמו היינו התם דאיירי לענין קנס דע"כ איירי דהי' בתולה אבל לשון הש"ס סתמא בבעולה לכה"ג משמע דבכל בעולה לכה"ג מודה ר"ע דיש בה הוי' והא דנקט הש"ס הכי היינו דע"כ מוכח הכי לר"ע דאיל"ה חללה המ"ל כדברינו ומש"ה נקט סתם בעולה ואהא פריך שפיר ומ"ש ודו"ק ועוי"ל דע"כ מוכח דמודה ר"ע בכל בעולה לפי המסקנא דסוגיא דקידושין (ס"ח) דקרא דכי תהיין לאיש שתי נשים כו' אלא שנואה בנשוא)ה וא"ר כי תהיין כו' דלר"ע ע"כ קאי אבעולה וי"ל דבבעולת עצמו כיון דבדיעבד אם נשא נשוי לא מיקרי שנואה בנשואי' וע"ש בתוס' ד"ם וכי כו' דבשביל רשעת לא הי' צריך לומר לא יוכל לבכר דבשביל שהיא רשעת יפסיד בנה וה"נ י"ל דבבעולת עצמו כיון דאם נשא נשוי לא שייך להפסיד הבן שהוא נולד בכשרות וע"כ דאיירי קרא בכל בעולה דעלמא ואפ"ה א"ר כי תהיין ודו"ק:

בסי' ט"ו (במש"כ דהוצרך לומר גבי פ"פ דנאמן משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה משום דאית לה מגו דמוכת עץ ואף דהוה להוציא מ"מ כיון דיש לה שטר כתובה עם שטר אמרינן מגו להוציא ומיהו בכל הנשים דהספק שמא לא נתחייב כלל ל"מ שטר כמש"כ הש"ך אבל בפחותה מבת ג' דודאי נתחייב מהני השטר והוה אמרינן מגו להוציא ומש"ה צריך חזקה) ובזה יתיישב תמיהת התוס' שם דתינח באשת כהן ובפחותה מבת ג' דמיתסרא עלי' אבל בכל הנשים בשלמא למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוה מקח טעות ואינה אשתו כלל ומש"ה מפסיד הסעודה אבל למ"ד יש לה כתובה מנה א"כ אינו מפסיד הסעודה כלל ע"ש ולפ"ד א"ש דהא הא דהוצרך לחזקה אינו אלא בפחותה מבת ג' דודאי נתחייב והוה מהני השטר עם המגו להוציא ומש"ה איצטריך לחזקה אבל בכל הנשים דאפשר שלא נתחייב כלל תו ל"מ השטר וא"כ ל"מ מגו להוציא ובלא"ה נאמן וא"צ לחזקה כלל ודו"ק

בסו' כ"ח בהג"ה ד"ה וראיתי לאו"ח (במש"כ דאפשר שיגרשנה ע"ת שתתקדש לו אח"כ וה"ר מהך דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דקיי"ל כיון דפסקה פסקה) הנה לעיקר הדין כ' שם הפו' דלהמסקנא היא מגורשת לעולם אלא דכוונתי כמו דאמרינן התם דבאומר היום אי אח אשתי פסקה בזה וה"נ כיון דיגרשנה לגמרי אף שיתנה שלאח"ז קצוב תתקדש לו מ"מ על תוך אותו הזמן הי' כריתות גמור והקידושין שאח"ז לא מגרעי מידי והתם דקיי"ל סתמא דלאחר שאגרשך לא הוי קידושין משמע אפי' אומר לזמן גדול לאחר שאגרשך והיכי משני דאין בידו לקדשה ודו"ק ומ"מ אם יתנה שתתקדש תיכף אחר גירושין הארכתי במ"א אי מיקרי כריתות ואכ"מ

בסוסל''ו ומש"כ וא"ל בערה"פ שחל להיות בשבת דקיי"ל דשחיטת הפסח דוחה שבת) האיר עיני במכתב אליך ק נעורי אדמו"ר הגאון בעהע"ש ר"מ רבתא דוולאזין דזה טעות דהתם קאי במקדש דידעי בקביעא דירחא אבל דברי קצרים שם כדרכי אבל הדברים מוכרחים בשי' הירושלמי ר"פ א"ד פיסקא אבל צלייתו כו' ושם הבאתו חוץ לתחום שבות כו' ומאי ופריך והא חוץ לתחום לא התירו בשופר כמבואר בר"פ יו"ט של ר"ה וכן בכ"ד וע"כ כמש"כ וע"ש במפ' ורמזתי ע"ז בס"ג אות ד' שהארכתי בזה הרבה במ"א וגם כאן אל"מ להאריך: