בכורי שלמה חלק א צה

שבלולב שהן מדבריהן נדחו בזמן מצות לולב של תורה בשעת הסכנה דלא אפשר אלא בהכי עכ"ל. א"כ נראה מדבריו דבפסולי דאורייתא אף בשעת הסכנה אין מברכין עליהם. וע"כ דלולב היבש אינו פסול דאורייתא דאי ל"ה אף בשעת הסכנה הי' אסור. ועוד מבואר שם בריטב"א דאף פסולי מדרבנן בד מינים דוקא בשעת הסכנה דלא אפשר אלא בהכי אז מותר. משמע דשלא בשעת הסכנה ואפשר להשיג אחר אסור לברך על אתרוגים פסולים. א"כ בזה"ז דכעת יש להשיג אתרוגי ארץ ישראל הכשרים ע"פ מסורת בלי שום מיחוש פסולים אתרוגי רפו. היוצא לנו מזה דבנ"ד כיון דאפשר להשיג אתרוגי ארץ ישראל הקדושה הכשרים בלי שום מיחוש הרכבה ע"פ מסורת פסולים אתרוגי קארפו. דדוקא בשעת הסכנה דלא נמצא כשר כלל אפשר לומר דלא העמידו חכמים דבריהם בעשה דאורייתא. ול"ש סברת התוס' בסוכה (דף ג'.) שהעלה דהיכי דלא קיים מצות עשה כתיקן חז"ל מן התורה לא יצא. יע"ש. מ"מ יפה כ' הריטב"א דבמקום סכנה דאי אפשר באחר לא העמידו חכמים דבריהם. וממילא לא עבר אף על איסור דרבנן ועשה המצוה כתיקן חכמים דהם אמרו והם אמרו. כסברת ס' זוהר הרקיע ליישב השגת הרמב"ן על הרמב"ם בס' המצות בשורש א'. אבל במקום דיש להשיג אתרוגים כשרים וברך על אתרוג שפסול מדרבנן אז אפשר דגם מה"ת לא יצא כסברת התוס' בסוכה הנ"ל. דכאן העמידו חכמים דבריהם אף במ"ע בשב וא"ת כיבמות (דף צ'.) וכ"ש דכבר העלתי דהחשש מורכב הוא איסור דאורייתא וכל הטעמים לאיסור כראי מוצקים. וא"כ כ"ש בנ"ד דאפשר להשיג אתרוגי ארץ הקדושה דכשרים בבירור בוודאי אין ראוי לברך על אתרוגי קארפו

קפה) ושמעתי שיש מי שהעיר דיש חשש באתרוגי ארץ הקדושה משום ספק ערלה. דספק ערלה בארץ ישראל אסור אבל באתרוגי קארפו דהם מח"ל ספק ערלה מותר. אולם באמת אינו קושיא דלא הוי מיחש כלל. דכבר כ' הבאר שבע במס' סוטה הובא ביו"ד (סי' רצ"ד) להתיר יין מכרמי נכרים בא"י שיש בהם ודאי ערלה. וז"ל משום דקודם שיעברו עליהם שני ערלה אינם עושים פירות ואם עושים הם דקים וחלושים שאינם ראוים לעשות מהם יין יע"ש. וא"כ ליכא חשש באתרוגים שהם גדולים שיהיו מערלה. ושמעתי מקשים על זה דדוקא בענבים לענין עשיית יין אמרינן כן. אבל בפירות אנו רואין דפירות של שנה שלישית טובים כמו הישנים. אולם אינו קושיא דכבר כתב הרמב"ן פ' קדושים וז"ל אין הפירות בתוך ג' שנים ראוים להקריבן לפני השם הנכבד לפי שהוא מיעוט ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח ורובם הם רקובים ורובן אין מוציאין פירות כלל עד השנה הרביעית. וכ"כ שם בשם הרמב"ם בס' המורה. ויעי' בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רפ"ה.) א"כ בוודאי הוי מיעוטא דמיעוטא וכה"ג גם להמרדכי שהבאתי לעיל (אות קמ"א) הוי מיעוטא דמיעוטא. ואז לכ"ע לא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה. אולם בלא"ה ליכא חשש ערלה על אתרוגי ארץ ישראל כמו על קארפי"ר. ע"פ דברי התוס' ביבמות (דף פ"א.) ד"ה מאי. דלמאן דאית ליה תרומה בזמן הזה דרבנן משום דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל וס"ל ג"כ דעזרא לא קדש לע"ל כלאי הכרם בזה"ז אף בארץ ישראל אין איסורו אלא מדרבנן דכי היכא דבטלה קדושת הארץ לגבי תרומה ה"נ בטלה בי כלאי הכרם ע"כ. וכ' הרב הגאון מהרי"ט אלגזי בספרו ארעא דרבנן (ערך כ' סי' שכ"א) דברור הדבר דה"ה חדש למ"ד חדש בחו"ל מדרבנן דה"ה בזמן הזה אף בארץ ישראל לא אסור כ"א מדרבנן וכן נמי ערלה דקיי"ל דבחו"ל ספיקו מותר משום דהכי אתמר הלכתא למ"מ בזמן הזה אף בארץ ישראל ספיקו מותר כיון דבטלה קדושת ארץ עכ"ל. יע"ש וכן מצאתי בשו"ת פרי האדמה ה' ברכות שהעלה כן בשם הרב מל"מ דבזה"ז ספק ערלה בארץ ישראל מותר וכן מצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' תק"פ) שנשאל על ספק, ערלה בא"י והשיב שיפה עושין חכמי א"י שלא נהגו חומרא זו וכן עשיתי אני כשישבתי בירושלים לא נמנעתי מלאכול את פירותיה וכן ראיתי זקני הדור ההוא זכר כולם לברכה נוהגים ולא היו נזהרים בזה עם רוב חסידותם ודקדוקם במצות כו' יע"ש שהאריך בפלפול עצום דכל דפריש משום ספק זה חוטא על הנפש. ומסיק כללא דמילתא היכא דלא אתחזק איסורא לא תיבעיא לך. והיכא דאתחזק לא תקנה מן הכרם שנתחזק בו האיסור אלא מהנמכר בשוק ואין כאן בית מיחוש ולא תהרהר אחר מנהגן של ישראל כי תורה היא יע"ש. ובפרט שכבר העיד הגאון מהר"ם אוירבאך אבדק"ק ירושלים להאשכנזים בעהמ"ס אמרי בינה ב"ח וכ' דהאתרוגים אינם נושאין פירות עד חמשה וששה שנים. [ולו יהיה דבחו"ל נושאין פירות מיד אבל בארץ הקדושה אינו נושא פירות מיד. כעדות מהר"ם הנ"ל] וכן מצאתי בשו"ת שאגת אריה החדשות חובת קרקע סוף סי' א' וז"ל ובש"ע שם כוונתו ביו"ד סי' רצ"ד סט"ו] כ' עוד טעם אחר ויש למצוא היתר גם לבני א"י ביין של כרמי נכרים משום דרובן דגפנים לאו ערלה נינהו. ואפילו בכרמים שידוע וודאי שיש בהם ערלה יש להתיר משום דקודם שיעברו עליהם שני ערלה אינם עושים פירות. ואם עושים הם דקים וקלושים שאינם ראוים לעשות מהם יין עכ"ל הש"ע והוסיף באמת אם הדבר כן ראוי לסמוך עליו ואפילו בארץ ישראל יע"ש. וכמו שהארכתי לעיל בזה דממילא לא שכיח ג"כ שיהיו נמצא אתרוגים שיהיו ראוים לברכה בשני ערלה. ובפרט שכ"ג רוצה לנטוע שמה גנים ע"י ישראלים וישבו שומרים יראי ד' שישגיחו על זה בוודאי ליכא חשש על אתרוגי א"י מחשש ערלה. ויעי' במל"מ בה' מ"א פ"י הל' י"א ובמס' ערלה בסופו ברמב"ם וברטנורה ובס' התרומה בה' ארץ ישראל. ולא רציתי להאריך עוד בזה מפני שהגאון מהר"ם אוירבאך כ' שחשש הזה היא צחוק

קפו) עוד נלפע"ד לומר טעם לברך דוקא על אתרוגי ארץ הקדושה ולא על אתרוגי קארפו ושאר איים. דהנה החת"ס בחי' לפ' לולב הגזול (דף ל"ו.) ד"ה דומה לכושי כ' וז"ל ר' ישמעאל בפ' כיצד מברכין נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים כו' אבל כשאנו מפוזרים בעו"ה בין או"ה וכל שמרבה העולם ישוב מוסיף עבודת ד' חרבן. מודה ר' ישמעאל לרשב"י וע"ז אנו סומכין על ר' נהורא בקידושין (דף פ"ב.) עכ"ל. א"כ מבואר דהעבודה בקרקע ארץ ישראל להוציא פירותיה הקדושים מצוה היא משום ישוב ארץ ישראל. ויעיין ב"ק (דף פ':) והלוקח בית בא"י כותבין עליו אונו אפילו בשבת כו' שבות היא משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו. יע"ש [ויעיין ברמב"ם ה' מלכים פ"ה שמפליג במצות ישוב א"י. ויעיין בפתיחה מה שהעלתי מחשיבת ישוב א"י]. וא"כ נצמח מזה כיון שע"י שנברך רק על אתרוגי א"י יהיה נתרבה ישוב א"י דיהיה שמה פרנסה לכמה מאות משפחות שיכולים לעבוד אדמת הקודש ולשמרה ולהוציא פירותיה הקדושים יש מקום להתיר אף אם היה חלילה על אתרוגי א"י חשש איסור דרבני. דבמקום ישוב א"י לא גזרו בזה. וא"כ כל שכן אם אתרוגי א"י הם כשרים ע"פ דין בלי שום חשש בעולם. ועל אתרוגי קארפו יש חשש הרכבה. בוודאי ראוי לתקן לברך דוקא על אתרוגי אה"ק [ויעיין ירושלמי שבת פ"א ובשו"ת הריב"ש (סי' ק"א) ובחסד לאברהם (מעין ג' נהר י"ב) ובשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' רפ"ח) ובתוס' ע"ז (דף מ"ג) ד"ה שאני וב"ש אה"ע (סי' קכ"ו) ושו"ת מהרי"ט ח"ג סי' כ"ח ובשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ו) ובשו"ת תרומת הדשן (בפסקים סי' פ"ח) ושו"ת נוב"י (מהד"ת חא"ח סי' ל"ג מענין ישוב א"י]

קפז) עוד נלפע"ד לומר דעדיף לברך על אתרוגי א"י משנברך על אתרוגי קארפו וכדומה. דהנה בשו"ת חת"ס (חא"ח סי' קפ"א) העיר גדול אחד להרב חת"ס על דבר אתרוגים קטנים כשיעור ביצה מצומצמת שבזמנינו דיש לפקפק כי הביצים נתקטנו כפי מה שהעיד בס' צל"ח בפ' ע"פ. וא"כ אתרוגים הללו אין בהם כשיעור המפורש