בכורי שלמה חלק א נב

הנ"ל דשופר של פרה אסור כיון דאתי לזכרון כלפנים דמי ואין קטיגור נעשה סניגור אלמא דבגוף השופר ג"כ אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור וא"כ ה"ה לענין מצוה הבא בעבירה לענין גוף השופר ובאמת צריך לומר דאין הלכה כעולא דאמר דהטעם דקרן פרה פסול משום דאין קטיגור נעשה סניגור אך הטעם דפרה קרן אקרי ולא שופר וכן כתב המג"א (בסי' תקפ"ו סק"ב) ובאמת תמוה על הר"ן שהביא ראי' מדברי עולא דנראה שהוא דלא כהלכתא מאחר דקיי"ל כהירושלמי דשופר הגזול יוצא בו אף דהוי מהב"ע מכ"ש דאינו פסול בשל פרה משום דאקנ"ס דא"כ מכ"ש שופר הגזול דהוא עצמו עשה העבירה ופר הוא רק זכרון עבירה מעגל ולקמן יבואר

ה) אך עדיין אפשר להביא ראי' לדברי המג"א דאתרוג מכלאים אינו פסול משום מצוה הבא בעבירה דאל"כ יוקשה למה לי קרא דכלאים פסול לקרבן הא ממילא פסול משום דהוי מהב"ע ועכצ"ל כיון דאחר הרביע כלאים ולא בעל הקרבן לא הוי לדידי' מהב"ע כאשר כ' הט"ז לענין אתרוג. שוב נזכרתי שהט"ז בעצמו הביא ראי' זו שם (בסי' תרמ"ט סק"ג) אך כאשר בארנו בחיבורנו דבכלאים הוי מהב"ע אף שאחר הרכיבו והבאתי ראי' לזה מדברי התוס' דהקשו דלמה לי הטעם באשרה משום דכתותי מכתת שעורי' בלא"ה פסול משום דהוי מהב"ע וקשה ג"כ הא אחר עבר ולא הוא וע"כ משום דנוצר בעבירה אין חילוק בין אחר והוא דרק בגזל שאין על גוף הדבר עבירה רק שבא לידו בגזל יש חילוק בינו לאחר אבל באשרה שנוטע האילן בעבירה וגוף גידולו בעבירה אין חילוק בין הוא לאחר וא"כ ה"ה בכלאים כן א"כ שוב יוקשה למה לי קרא למעוטי כלאים דפסול לקרבן הא בלא"ה פסול משום מהב"ע. ומזה ראי' למה שכתבתי בחיבורי דהנה בלא"ה קשה דכלאים לא הוי מהב"ע כיון שכבר כלתה העבירה הראשונה כאשר כתבו התוס' גם גבי גזל דהיכא דהוי שלו לגמרי קודם קיום המצוה לא הוי מהב"ע

ו) וה"ה גבי כלאים כלתה העבירה הראשונה אך גם לזה הבאתי ראי' בחיבורי דהיכא דנולד בעבירה אף שכלתה העבירה הראשונה עדיין הוי מהב"ע דאל"כ קשה ג"כ מאי הקשו התוס' מאשרה הא התם כלתה העבירה אך עתה בקונטרס בארתי דאין ראי' מאשרה דבאשרה לא כלתה העבירה דעדיין מחויב לבערה ולאבדה וכתבתי דבכלאים תלוי באלו השיטות אם כלאי אילן מחויב לעקור הכלאים לא כלתה עדיין העבירה עכ"פ בשעת גידל האתרוג בעבירה וגדל האתרוג בעביר' אפשר לדמותו לאשירה וגם בזה יש לחלק דשם באשירה אף האתרוג הגדל מאשרה מחויב לבערו אבל בכלאי אילן הפרי מותר. אך עכ"ז אפשר לומר דהוי מהב"ע כיון דגידולו באיסור אבל בכלאים אף דהרבעה הי' באיסור מ"מ הגידול אינו באיסור ולא הוי מהב"ע

ז) אך באמת נראה דאין חילוק בין הרבעה מבהמה לכלאי אילן וכיון דבכלאי בהמה לא הוי מהב"ע וצריך קר למעוטי כלאים. נראה מזה ראי' דאף באתרוג של כלאים לא הוי מהב"ע כמו קרבן של כלאים דצריך קרא למעוטי וע"כ דלא הוי מהב"ע ואינו דומה לאשרה כיון דמחויב בביעור ה"ה אתרוג של כלאים אף דבשעת גידולו הי' מחויב לעקור מ"מ עתה הפרי מותר ואין עלי' איסור

ח) והנה עוד הביא מעכת"ר ראי' דשופר מכלאים פסול מע"ז (בדף מ"ז) בעי רב פפא המשתחוה לבהמה קרנה מהו לחצוצרות [לשיר של קרבן דקיי"ל בהחליל דהשיר מעכב את הקרבן. רש"י] אליבא דמ"ד עיקר שירה בכלי לא תבעי לך דודאי אסור כי תבעי לך אליבא דמ"ד עיקר שירה בפה בסימא קלא בעלמא הוא ומייתינן או דלמא אפ"ה אסור והרמב"ם (בפ"ד) מהלכות איסורי מזבח ה"ו העלה דפסול הרי דלא אמרינן האי סברא כיון דאינו יוצא רק בקול לא הוי מהב"ע אך פסול כיון דנמאס לגבוה כמו שכתב רש"י שם וא"כ ה"ה בשופר של כלאים פסול כיון דנעבדה בו עבירה כיון דשופר כלפנים דמי עכ"ד

ט) והנה בזה הערה הערה גדולה דלשיטת הירושלמי לטעם הב' דבקולו יוצא גם שם הי' ראוי. והנה אם נימא דגמרא דילן ס"ל כטעם הא' בירושלמי דמשו"ה יוצא בגזול משום דהתורה לא מיעוטא גזול בשופר. שפיר אפשר לומר דעכ"ז פסול שם לשיר בקרבן דבקרבן אמעיט נעבד דאסור לגבוה אף היכא דלא נאסר להדיוט דבע"ח אינם נאסרין. אסור לגבוה דאמאס וה"ה בשיר לקרבן למ"ד דשיר בכלי הוי ג"כ כמו קרבן פסול. אבל שופר של ר"ה לא דמי לקרבן כלל. ראי' ע"ז דמסופקים אם מותר להיות מטמא דאסור להדיוט כנ"ל ובקרבן בודאי פסול וכן מע"ז ג"כ ראי' דהא שופר של ע"ז יוצא בו למ"ד מצות לאו להנות נתנו כדאיתא בר"ה וכאן פוסל חצוצרות של ע"ז וע"כ דהחילוק יש בין קרבן למצוה וכן בשיר הוי כמו קרבן וכן פירש רש"י שם בע"ז (דף מ"ז) בד"ה אפ"ה אסור. מאוס ואפילו את"ל לענין דקל דמותר לולבו הכא דלצורך קרבן מאיס טפי הרי מבואר בפירוש ברש"י דשאני מצוה מקרבן וצורך מצוה לא דמי לקרבן כאשר בארנו לעיל

י) אך עדיין לא הונח לי בזה דאף לטעם הא' דירושלמי משום דלא אימעוט גזול בשופר קשה דאעפ"כ הוי מהב"ע וע"כ צ"ל לטעם הא' דירושלמי או דלא ס"ל מהב"ע או דגם לטעם הא' אמרינן סברא זו דלא שייך בזה מהב"ע דאין עבירה בקול ועכ"פ לדידן קשה אמאי כשר בשופר הגזול הא הוי מהב"ע וע"כ צ"ל דלא הוי מהב"ע משום דאין עבירה בהקול ומהב"ע הוא גם משום דמאוס וע"כ דהקול דאין בו עבירה לא הוי מאיס וה"ה בשופר של ע"ז לענין שיר בקרבן נימא ג"כ כן דהטעם דפסול מע"ז משום דאמאס כפירוש רש"י הנ"ל ונימא דהקול לא אמאס דהרי לא הוי מהב"ע ולא אמרינן דאמאס

יא) ואפשר לומר דשאני התם גבי קרבן דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וזבחי שלמיכם א"כ החצוצרות מבואר בקרא וגם המה מגוף המצוה ואם המה מע"ז הם מאוסים וכן אם הי' מגזל אבל בר"ה לא נאמר רק יום תרועה יהי' לכם והמצוה הוא רק התרועה ואין גזל בקול וכן בע"ז מותר בשופר. למ"ד מצות לאו לה"נ

יב) ואף דהגמרא בר"ה יליף שופר של ר"ה משופר של יום כפור כדאיתא בר"ה (בדף ל"ג:) תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בר"ה מנין תלמוד לומר בחודש השביעי שאין ת"ל בחודש השביעי ומה ת"ל בחודש השביעי שיהיו כל תרועות של חודש השביעי זה כזה ובשופר של יובל נזכר שופר מ"מ אפשר לומר שלא נזכר שיתקעו בשופר אך שהתרועה יהי' משופר שנאמר בתורה וע"ז נאמר והעברת שופר תרועה דהיינו שיהי' תרועת שופר אבל עיקר המצוה הוא התרועה ולא השופר

יג) ומאי דמבואר בר"ה (דף כ"ו.) הנ"ל דבשופר אמרינן ג"כ דאין קטיגור נעשה סניגור וא"כ מצוה הבא בעבירה ג"כ פסול בו כבר בארנו לעיל דהוא שלא כהלכתא ובאמת הערה כ"ת הערה גדולה על דברי הירושלמי דבשופר גזול יוצא ולא הוי מהב"ע משום דרק בקול הוא יוצא וקושיתו הוא עצומה מהך דר"ה כיון דזכרון כלפנים דמי ומהך דע"ז דבחצוצרות שהשתחוה לבהמה דפסול לחצוצרות ודבר גדול דיבר בכל אלה אך עכ"ז לדינא לא נוכל לדחות דברי הירושלמי אשר הביאו כל הפוסקים לדינא וע"כ צריכין אנחנו לחלק באיזה חילוקים

יד) ומה שכתב עוד מעכת"ר להביא ראי' לדברי הט"ז שהעלה דאם נשתנה לא שייך בו מצוה הבא בעבירה דהטעם דמהב"ע דלולב הגזול פסול משום שלא יעשה סניגורו קטיגורו והוא לשיטת ר"י בש"ס דלנו דפוסל משום מהב"ע וכן איתא טעם זה במדרש רבה פ' אמור ולטעם זה אם נשתנה מותר ולית בי' משום מהב"ע כדאיתא בר"ה (בדף כ"ו.) הנ"ל אמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם הפר הואיל ואשתני אשתני. פירוש שנשתנה לדם ובדם אינו ניכר אם מפר הוא. א"כ מבואר דאם נשתנה תו לא שייך אקנ"ס. וא"כ לא שייך ג"כ מהב"ע דהכל חדא הוא משום