בכורי שלמה חלק א נא

בש"ס וש"ע או"ח (ססי' תרמ"ח) והשיב הרב חת"ס דאין שיעור אתרוגים דומה לשאר שיעורי התורה שמרע"ה מסר לנו שיעור ביצה שבזמנו. ונאמר אף אם יתקטנו הביצים בזמנים האחרונים מ"מ השיעור לא ישתנה. משא"כ הכא באתרוג פרי כתיב בקרא וכל שלא נתגדל כ"כ שיהיה ראוי לקרות פרי לא יי"ח. ושיעורו חכמים לפי גודל האתרוג הבינוני כשגמר פריו לגמרי לפי אותו השיעור אם גדל עכ"פ עד כביצה כבר ראוי להקרא פרי אע"פ שסופו לגדל יותר מ"מ בשיעור ביצה כבר מקרי פרי יע"ש שהאריך בזה שאין זה ענין לפלוגתת אתרוג הבוסר. וכ' שם דאע"פ שהגיע האתרוג להאיכות שאינו בוסר מ"מ עדיין אין שם פרי עליו עד שיהי' גדול בכמות כשיעור זית למר וביצה למר. וא"כ ראוי לומר כי הכל לפי הזמן אם נשתנו הביצים גם האתרוגים נשתנו ולפי תכלית גמר גידולי האתרוגים שבזמנינו ככה יהיה שליש אי חצי גמרם שראויה להקרא פרי לענין הכמות כשיהי' כביצה שבזמנינו והאריך בזה וסיים מ"מ בהא סלקינן דנראה דהכל לפי הזמן ואם הגאון צל"ח אומר להחמיר מ"מ להורות לאחרים לאסור להו ולבטל ממ"ע של אתרוג במידי דלא בריר לן לא נ"ל דאם אין האיסור ברור כאחותו שהיא אסורה לא נאמרה. והלל אומר הנח להם לישראל כו' ומכ"ש בשיעור אתרוג דלא כתיב אלא פרי וכמש"ל גם הצל"ח מודה עכ"ד הרי ראינו כמה מהדוחק שדחק ליישב המנהג לברך על האתרוגים שאינם רק ביצה מצומצמת שבזמנינו. ואף דהצל"ח מחמיר אין בנו כח להורות לבטל ממ"ע. והכוונה כיון שאין לנו אתרוגים כשרים שנדע שהם גמר פרי. לכן נלפע"ד דעדיף לברך על אתרוגי ארץ הקדושה דהא אמרינן בספרי (פ' עקב פ' ל"ז) הובא במס' כתובות (דף קי"ב) וז"ל נחלת צבי מה צבי זה קל ברגלו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות עכ"ל. וכ' עוד שם שפירותיו משונות וגדולות משאר ארצות יע"ש. וכן נראה בחוש דאתרוגי ארץ הקדושה הם נגמרים בבישול ויש להם מראה שנוטה לאדמדמות ונגמרים בלי שום ספק. וא"כ כשנברך על אתרוגי ח"י אף אם אינם גדולים מביצה שבזמננו יצאנו ג"כ מהספק כיון דכבר הבשילו. וגם נראה בחוש שאתרוגי א"י קשה להם המישוש דמה שנתבשל יותר. יותר קשה לו המישוש וזה סימן דנגמר הפרי בשלימות. אבל באתרוגי קארפו או שאר איים שאינם קלים להתבשל. וכמו שנראה בחוש שרובם ירוקים מאד א"כ אף אם הוא גדול כביצה שבזמננו שעדיין לא נגמר פרי דלמא לא נגמר עד שיהי' כביצה כמו בזמן המשנה והגמרא שהיה גדול משלנו כסברת הצל"ח. ואף דהצל"ח אומר שאין לנו להחמיר לבטל ממ"ע. אולם כיון שיש עצה לברך על אתרוגי ארץ הקדושה שבוודאי הם גמר פרי. בוודאי מצוה רבה עלינו שלא לברך על אתרוגי קארפו באם יוכל להשיג מארץ הקדושה. אף שלא יהיה מהודר כל כך כמו קארפי"ר כדי לצאת מכל החששים שמונח על אתרוגי קארפו ומכל טעמים הנ"ל שהעלתי בעזה"י ואין כוונתי בכל מה שכתבתי בקונטרס הלז להוציא לעז חלילה על הראשונים שברכו על אתרוגי קארפו. דהא בדיעבד נוכל לסמוך על שיטת הב"ח דמותר לברך אף על אתרוגי המורכב בשעת הדחק כמ"ש בשו"ת רמ"א (סי' קי"ז) יע"ש. ואין לך שעת הדחק גדול מזה במה שכבר יצא ידי המצוה וא"א לתקן. אולם כוונתי רק דאין לברך על אתרוגי קארפו אם יש בנמצא אתרוגים מא"י אף שאינו מהודר כמו הקארפי"ר כפי מה שהוכחתי ממבי"ט (ח"ג סי' מ"ח) וכ"ש אם השל א"י הוא מהודר כמו הקארפי"ר. גם הנני מעיד שאדומו"ר שארי הגאון הקדוש רשכבה"ג סבא קדישא כו' כקש"ת מו"ה אברהם זצוק"ל אבד"ק טשעכנאוו לא היה מברך על אתרוגי קארפו רק על יענאווי. מפני שהיה חשש הרכבה על אתרוגי קארפו ולא על יענאווי. ובלי ספק אם היה מצוי אז בימיו אתרוגי ארץ הקדושה שלא היה מברך על יענאווי רק על אתרוגי א"י. סוף דבר נראה להלכה כמ"ש כ"ג דאם נוכל להשיג אתרוגים מארץ הקדושה דאין לברך על קארפי"ר יתן ד' שנזכה לעלות לירושלים ולראות המקדש בנוי על תלו. לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו. כבוד אומר כולו. פי המדבר הצעיר באלפי ישראל המתאבק בעפר רגלי החכמים דורש שלום תורתו באהבה

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י מאזארקאוו

מדי דברי בו אמרתי להציע לפני הדרת קדשו מה שאמרתי שראוי לברך דוקא על אתרוגי ארץ הקדושה ע"ד הדרוש. דהנה כתב במהרש"א בפסחים (דף ח':) ד"ה שיש לו קרקע עולה לרגל וז"ל נ"ל הטעם בזה דעיקר מצוה של עליית רגלים לשמוח שם במצות פירות הארץ שהם הביכורים ומעשר שני ולשמח שם בהם את העני והגר והלוי באכילתן והיא עלייתן לשם שמים. מה שאין כן מי שאין לו קרקע שלא יכול לקיים כל זה ועלייתו אינו לשם שמים כו' עכ"ל. נמצא דעיקר מצות עליית רגל לארץ ישראל הוא לשמח שם במצות פירות הארץ לשמח בהם את העני והגר והלוי באכילתן. א"כ כיון דע"י מצות קניית האתרוגים מא"י בחג הסוכות נוכל לשמח בהריוח את העני והגר והלוי להחיות נפשם. א"כ מקיימין בזה בחג הסוכות תכלית מצות עליית הרגל לא"י. ומצוה גוררת מצוה. לכן מהראוי לקנות למצוה ארץ הקדושה ולתת להם קדימה

עוד י"ל ע"פ מה שכתב בס' חסד לאברהם (נהר כ"א עין הארץ) וז"ל בסוד המן ופירות ארץ ישראל הנה יש להקשות למה א"י יגרע המן הרוחני. וי"ל כי הטעם לזה הוא כי במדבר כל הדברים שבו מן החיצונים והטמאים הגדלים בארץ העמים שהם ממשלת השרים. ע"כ אין פירותיהם כדאי לקבל את רוחנייתם של הקדושה כי אין גוף טמא נעשה כלי לקבל רוחניית הקדושה ואם היתה הקדושה ההוא בפירותיהם ובמזונותיהם היה הכל ניתן ע"י השרים חלילה וזו אינו ענין כלל וע"כ נתן להם הקב"ה מן השמים המן אשר אין בו חלק אל השרים כלל. אמנם פירות א"י הם ע"י הקדושה ואותם הרוחניים שהיה ראוי אל המן נתלבש בפירות הקדושים ההם וע"כ לא היה המן בארץ ישראל כי אם במדבר עכ"ל הזהב. והנה במצוה של אתרוג בוודאי שורה קדושה גדולה על האתרוג דהוא חפץ של מצוה וכמ"ש בספר ראשית חכמה בשער הקדושה. א"כ אם נברך על אתרוגי קארפו שהם מחו"ל שגדל ע"י השר. אין גוף טמא נעשה כלי לקבל רוחניית הקדושה. מש"ה ראוי ונכון הדבר לברך דוקא על אתרוגי ארץ הקדושה שיוכל לחול רוחניית הקדושה של מצות אתרוג כהוגן. אולם על טעמים האלה יש לבעל דין לחלוק למה דוקא באתרוגים מהדרין לקחת מפירות א"י ולא בשאר מצות

ונלפע"ד לומר טעם ע"ד הדרוש ולהוסיף תבלין דדוקא במצות אתרוגים ראוי להדר שיהיו מארץ הקדושה. ע"פ המבואר בב"ר (פ' ט"ו) וז"ל ועץ הדעת טוב ורע מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם הראשון כו' רבי אבא דמן עכו אמר אתרוג היה הה"ד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו' אמרת איזה אילן שהעץ נאכל כפריו אין אתה מוצא אלא אתרוג עכ"ל. ואף דמבואר שם במדרש די"א חטה היה וי"א ענבים היה וי"א תאנה היה וכן איתא בברכות (דף מ'.) ובסנהדרין (דף ע'.) חלוקי דעות. ולא מוזכר שם אתרוג. אולם כבר הבאתי בקונטרסי פע"ה (סי' הנ"ל אות קי"ב) בשם הרמב"ן בפ' אמור וז"ל בפסוק פרי עץ הדר הוא הפרי שבו רוב התאוה ובו חטא אדם הראשון כו'. והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שארי המינין עכ"ל הזהב. ויעי' בס' תורת העולה (ח"ג פרק ס"ג) מהרמ"א ז"ל שהאריך ג"כ לבאר ענין זה דעץ הדעת הכוונה על אתרוג ולכן אמר ולקחתם לכם ביום הראשון. ודרשו רבותינו ז"ל ראשון לחשבון עונות כו' יע"ש. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"א) דצריך לעשות תשובת המשקל היינו באותו מקום כו' כמאמר חז"ל. ויעי' בב"ר (פי"ד) וז"ל מן האדמה