בכורי שלמה חלק א קיג

קד) דהנה המג"א (בסי' רי"ו סק"ג) בשם הר"י על מוס"ק שהוא מדם שמתקבץ בגרון חי' ואח"כ חזר ונעש' מוס"ק שהרז"ה היה חושש לאכלו משום דם והר"י ז"ל כתב דאפשר דפירשא בעלמא הוא אע"פ שמתחילה היה דם לא חישיינן דבתר השתא אזלינן שהרי אם נפל חתיכת איסור לדבש אע"פ שנמחה בתוכו כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר לתוכו לדבש כמו דבש דיינין לי' ומותר ה"נ כיון דיצא מתורת דם בתר השתא אזלינן ומותר אע"פ שנותן טעם לשבח בתבשיל וכתב ע"ז המ"א

קה) ולפענ"ד צ"ע דאמרינן בבכורות (בדף י':) דחלב חידוש הוא כיון דדם נעכר ונעשה חלב הו"ל לאסרו א"כ ש"מ דבתר מעיקרא אזלינן וא"ל דהמוס"ק פירשא בעלמא הוא ולא הוי מאכל כלל דא"כ לכ"ע שרי מידי דהוי אכשרה שינקה מהטרפה דמותר להעמיד גבינה בקיבתה ועוד דהדבש הוא טוב למאכל ומה שאמר הרי דפירשא בעלמא הוא היינו שאין עליו תורת דם וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה וגבי אפרוח שנולד מביצה טרפה אמרינן כל כמה דלא מסרח לא גבל ובעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא משמע דאי לאו האי טעמא הוי אסור דבתר מעיקרא אזלינן וא"ת הכי נמי קודם שנעשה מוס"ק עפרא הוא כי מי יודע זה ועוד דגבי דבש מאי איכא למימר ע"כ

קו) ותירץ החק יעקב (בסי' תס"ז בס"ק ט"ז) וז"ל ואי משום הא לאו אריא ומדבש לא קשה מידי דשאני התם בחלב דהוי אמינא דלא יהיה לשום חלב היתר כיון דכל חלב נתהווה מאיסור דם באיסורא קמא קאי אף שנשתנה במראה לא נשתנה לדבר היתר ע"כ אמרי' דחידש הוא שחדשה התורה משא"כ בדבש שהדבש עצמו הוא היתר א"כ אם שמו בתוכו דבר איסור שחוזר ונהפך לעשות דבש אם כן אזלינן בתר השתא שהוא נעשה כבר היתר שהוא דבש ומהיכא תיתי לאסרו משום דבש כיון שטעמו ומראהו שוה ונשתנה לדבר היתר

קז) נמצא דאין סתירה כלל מהאי דחלב לדברי הר"י לענין הדבש גם לענין המוס"ק וכתב שם הרי אפשר לדחוק ולחלק כה"ג אך דמשם בלא"ה לא קשה מידי כמו שכתב המג"א עצמו (בסי' רט"ז) ומדבש שהניח בצ"ע לא קשה מידי כמו שכתבתי ודוק עכ"ד החק יעקב

קח) אך לפי דברי החק יעקב לכאורה לא היה צריך הגמ' לומר דמשו"ה הוי אמינא דחלב טמא יהיה גם כן מותר משום דבלא"ה חלב דשרי רחמנא חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב וכיון דחידוש הוא הוי אמינא דאף בבהמה טמאה לשתרי ומשו"ה איצטרך קרא לאסור חלב טמא

קט) הא בלא"ה כיון דהתורה התירה חלב טהורה שוב ממילא אף חלב טמאה מותר דכל דבר דיינינן כדהשתא כמו בנבילה שנהפכה לדבש אך החק יעקב כתב דבשלמא כשנהפך לדבש והתורה התירה דבש נהפך לדבר המותר מה שהתורה התירתו אבל אם נהפך לדבר אחר שלא נאמר כלל בתורה אמרינן דעדיין שם הראשון עליו אף שנשתנה לדבר אחר דבר זה ג"כ אין יודעים מה הוא ומשו"ה אמר דחלב שפיר חידוש הוא דהיה צריך להיות אסור כיון דדם נעכר ונעשה חלב ועדיין לא התירה התורה חלב וא"כ זה ניחא קודם שהתורה התירה חלב אבל אחר שהתורה התירה חלב ממילא אף חלב טמא היה מותר ניהו דבא מטמא אף עפ"כ כיון דנשתנה דיינין ליה כדהשתא דהא נשתנה לדבר המותר כיון שכבר התירה התורה חלב ולא היה צריך הגמרא לומר הטעם דה"א כיון דחלב חידוש הוא ה"א אף חלב טמא מותר אך בלא"ה כיון דחלב טהור מותר אף חלב טמא מותר

קי) וצריך לומר ניהו דהתורה התירה חלב הבא מטהור אבל חלב הבא מטמא שהוא מין אחר לא התירה ואינו דומה לנבילה שנהפכה לדבש דהכל דבר אחד הוא אבל חלב טהור וחלב טמא שני מינים נינהו וכן צריכין אנחנו לומר מה שכתבו בתוס' בחולין (בדף ס"ד) בד"ה שאם רקמה דאצטריך הכתוב לאסור ביצת טמאה משום דבלא"ה חידוש הוא מה דהתורה התירה ביצה אף דאתי מחי והא דאף ביצה טמאה שרי וקשה ג"כ למה לי האי טעמא בלא"ה כיון דהתורה התירה ביצה טהורה ממילא אף ביצת טמאה מותר אף דיוצא מטמא משום דנשתנה לדבר המותר וצריך לומר ג"כ כנ"ל דניהו דהתורה התירה ביצת טהורה אבל ביצה טמאה לא התירה התורה דהוי ליה שני מינים

קיא) אך לפי זה ביצת טרפה ועוף טמא שפיר מדינא מותר ואין לאוסרה משום שיוצא מהטמא ומהטריפה דהא נשתנה לדבר המותר לביצה שהתורה התירה דביצת עוף טהור התירה התורה כדאיתא בתוס' הנ"ל דנלמד משלוח הקן וכאן שפיר הוי אותו המין ממש שהתורה התירה היינו ביצת עוף טהור וטריפת אמה אינה פוסלת בה דבביצה לא שייך טריפה ושפיר הוי נשתנה לדבר המותר ואינו אסור משום היוצא מהטמא רק משום גורם דאיסורא דעכ"פ אמו הטריפה גורמת ליה להולד ושפיר תלוי הדבר בזוז"ג

קיב) וכן שם בולד טרפה גם כן נשתנה לדבר המותר דנשתנה לעגל שאינה טריפה וכן שם בעגל הנולד מבהמה טהורה שבא עליה קלוט בן פרה ולהעגל יש סימן אחד טהרה ג"כ נשתנה לדבר המותר דכיון דהוא ממין המותר ניתר בסימן אחד וגם אביו היה ניתר בסימן אחד וגם נוכל לומר דשם אתיא הסוגיא למ"ד אין חושששין לזרע האב ואין בו ממשות של איסור רק גורם ודוק

אודות הדפסת קונטרסו פרי עץ הדר יוכל כת"ר להדפיסו אם כי מראש יעדתי להדפיס קונטרס כולל כל המדברים מזה לא אדע אם אוכל לעשות כן מרוב הטרדות. ויוכל כת"ר להדפיס גם קונטרסי זה ששלחתי למר בלוית קונטרסו. והנני מברכו שיתקבלו דבריו וישאר לו זכרון נצחי ויגור באהלי ד' עולמים. וד' יגדלהו וינשאהו שיזכה ללמוד תורה לשמה ולא ימיש התורה מפי זרעו ומפי זרע זרעו עד עולם. אלה דברי ידידו עוז הדוש"ת תמיד באהבה

חיים אלעזר וואקס אבד"ק הנ"ל

סימן כט

ב"ה יום א' נח תרמ"ט לפ"ק אזארקאוו

שמש ברכה מרפא בכנפיה וככבי ההצלחה יופיעו יהלו באוהל כבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המובהק סוע"ה שר התורה. חכם חרשים. נשיא בארץ הקדושה. נ"י פ"ה עה"י חסידא ופרישא כו'. כקש"ת מו"ה חיים אלעזר וואקס שליט"א אבד"ק פיעטרקוב והגליל בעהמ"ס נפש חיה

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

יקרת מכתבו בחי' תורה וקונטרסו. בלוית הסכמתו על קונטרסי פע"ה הגיעני. מה גדלה שמחתי בראותי את שלומו הטוב ושלום תורתו. יתן ד' שאזכה לשמוע מכ"ג בשורות טובות עד בלתי שמים. ומה רבה שמחתי בראותי חי' תורתו להצדיק דברי קדשו. ולאשר ענותו תרבני לזאת הרהבתי בנפשי לפלפל עוד מעט בדבריו היקרים

א) מה שכ' כ"ג (באות א') בתשובתו דכוונתו היה דאתרוג כשיוגמר להיות פרי ממש הוא גדול מאד כמו ארבעים לימעני"ס ביחד ולימנ"ע היא קטנה כמו הלימענע"ס שלנו עכתד"ק. הנה החת"ס שם (בסי' קפ"א) נשמר מזה וז"ל וכן ימצא איכות הזה באתרוג ובכל הפירות ואפילו יהיו גדולים הרבה יהיו בוסר ואפילו קטנים יהיו מבושל כל צורך. ואני נבוך ברוב או כל לימעני"ס שבמדינתנו אם אינם רק בוסר עכ"ל. א"כ כיון שהקדים דלא בגודל תליא מילתא משו"ה העלה שפיר דלימינע"ס המה בוסר וצדקו דברי הרב חתם סופר

ב) ומה שכ' כ"ג [באות ב' עד אות י"א] להצדיק דברי האלשיך הקדוש ודברי כת"ה. והעלה דכמו היכא