ביאור ראובן על בבא קמא צט

גמ' "לאושין". פירוש, בשביל אושין, והלמד הוא אות השימוש.

"דארוח ארוחי לרה"ר". ואע"פ שאין לו רשות לעשות כן מ"מ בלאושין פטור משום דדרך לעשות כן ולא הוי תחילת עשייתו לניק. ויותר נראה שעושין כן ברשות, והיינו, שמרחיבין החפירה בכדי שיוכלו לעמוד בתוכה ולבנות היסוד, וכשהיסוד נבנה סותמים אותה ומחזירים מה שהיה של ר"ה.

"ולא מסר לרבים חייב". לכאורה נראה דבבור ברשותו משתעי הכא, דאי בבור בר"ה הלא הבור ממילא מסור לרבים דבור שחפר בר"ה אינו שלו. ולפי שהפקיר רשותו ובורו הוא חייב לפירוש רש"י כמו בבור בר"ה לפיכך תני הכא דבמסר לרבים פטור. אבל הא ניחא לרש"י, אבל לתוספות ושאר מפרשים דאית להו הפקיר רשותו ובורו פטור, מאי איכא למימר? ועוד נחוניא חופר שיחין נראה דחפר בר"ה, דהרי פירש רש"י לעולי רגלים בדרכים. לפיכך נראה דאף בר"ה, שהוא ממילא של רבים, יש חילוק אם כוונתו היתה לרבים או לעצמו. ואפשר דלהכי פירש רש"י "דאמר לבני עירו הבור הזה" כלומר, הכל תלוי באמירתו.

רש"י ד"ה בעל התקלה". "דאם הפקיר אף בורו הוה ליה בור בר"ה". ועיין לעיל דף כח: בתוספות ד"ה "הני מילי דאפקרינהו" דחולקין על רש"י בזה וסבירא להו דהפקיר רשותו ובורו פטור לכולי עלמא. וכן איתא ברא"ש.

ד"ה הנהו. "אבל בר"ה דלאו ממונו הוא פטור". ופותח בלא כורה בבור ברשותו משכחת לה בבור של שני שותפין. וכי תימא מאי קמשמען לן? צריכי.

ד"ה לנזקין. "ונפל שמה שור או חמור בור ברשות הרבים דבר בו הכתוב". ועוד אפשר לפרש, כי יכרה למה לי? לרבות עוד בור, חוץ מזה שכתוב בעל הבור, אלא בור שבא עליו חיובא רק מכרייה. ור"ע הנהו מיצרך צריכי.

ד"ה דארוח. "דהוה ליה חופר". גי' הב"ח "כגון מקצה מקום מרשותו לר"ה דה"ל חופר", כצ"ל. לפי תיקון הב"ח. וזה אינו עולה יפה לפי סוגית הגמ' דנראה משם דבמקצה מקום הוי כבור ברשותו לפיכך נראה דהלשון ברש"י הוא דוקא. והא דהוצרך לפרש הכא במקצה? דרכו של רש"י לחדש בכל מקום את האופנים, וכן הכא תנא את כל האופנים שאפשר להיות בור ברשותיה ולפי שהגמרא הזכיר מקצה מקום להיות בור ברשותו, תני ליה נמי הכא.

תוס' ד"ה בבור. "משמע דרוצה לומר אם סמך הבור מתחילה לר"ה חייב לכולי עלמא". קשה לי הלא רש"י קאמר בהדיא אצל לאושין "פטור והיינו נמי כחופר בור ברשותו וכו' והפקיר רשותו", א"כ משמע דאף לרש"י סמך הוי כהפקיר. ובטעמא דבור ברשותו פטור אפשר לומר עוד משום דאדם יכול לעשות ברשותו כל מה שחפץ ואם כן לא חפר באיסור ואי אפשר לחייב אותו על עסקי פתיחה וכרייה.

ד"ה כגון. "והשתא כולה דברי הכל". והא דקאמר "מדרישא ר' ישמעאל סיפא נמי ר' ישמעאל" לאו דוקא, אלא כיון שהתחיל בר' ישמעאל ואמר דסיפא לאו ר' ישמעאל, אמר השתא דאף סיפא כר' ישמעאל. והכי נמי מדסיפא ר' עקיבא רישא נמי ר' עקיבא.

ד"ה דבר. "מלאך בדמות ר' חנינא נזדמן לה". כלומר, האי זקן דתני בברייתא הוי בדמות ר' חנינא ואם כן הוי דלא כרש"י.