ביאור ראובן על בבא קמא סא

גמ' "והשלישי בשני", הא דקתני שלישי, הא קמשמע לן, דאפילו השני, שלא נפל מעצמו, חייב אנזקי שלישי, או משום דהיה לו לעמוד או משום דהיה לו להזהיר.

"אבל לא היה להן לעמוד פטורין". וס"ד דהכא ליכא לתרוצי כדתריץ לעיל, אקושיא ראשונה, דהתם הרי עשה שלא כדין, דעמד לפוש בר"ה שאינו עשוי לכך, וסד"א דיהא חייב אפילו כשהזהיר אבל הכא, שלא פשע בנפילתו, סבר דפשיטא דכשהזהיר פטור, והוה ליה לאשמועינן טפי דפטור אפילו לא הזהיר, והיינו בשלא היה לו לעמוד.

תוס' ד"ה וקתני. "אע"ג דטריד לכתף היה לו להזהיר". וליכא לתרץ, דלכתף לא טריד כל כך כמו בנפל ולא יכול לעמוד, דכיון דאיכא פעמים דלכתף נמי טרוד מאד, והיכי דמי, כשמכתף בשעה שהקורה מתחיל ליפול, וא"כ לפטור בעל הקורה בכל מקום, משום שיכול לאמר הייתי טרוד, והמוציא מחברו עליו הראיה. ועוד יקשה, לפלוג ולתני בדידיה, אבל עמד לכתף במקום שהוא טרוד, פטור.

בא"ד "אבל כשעמד לכתף אורחיה הוא להניח כשלדא ואין לו להזהיר". וזה נראה קצת נגד דברי ר"י בתוספות דלקמן (לב, ד"ה ואם עמד בעל קורה חייב). אבל באמת ניחא הכל לפי דברי ר"י, ואין צורך בכל הדוחקים שנדחקו כאן, והיינו "דאורחא דמלתא כשהולכין זה אחר זה דאין האחרון יכול לעיין באותו שהולך לפניו כל שעה", וכיון שכן, בעל החבית הוי לעולם אונס, אם לא שהזהירו בעל הקורה לעמוד, ואין לאמר דהוי לו לסגויי באידך גיסא, דכיון דדרך בעל הקורה לדמויי כשלדא, א"כ לא יועיל מה שילך באידך גיסא) וי"ל נמי דהלך באידך גיסא ונשתבר בשעה שבעל הקורה רמי כשלדא) ומ"מ לא מחייבינן את בעל הקורה כשעמד לכתף, משום דהוא נמי הוי אונס, אבל כשעמד לפוש חייב משום דהוי פושע. ובאופן זה ניחא הכל.

ד"ה אמר רבא. "דברייתא ורבא לפרש הברייתא דקדרין וזגגין קאתי להכי ליכא למימר דפליגי". כלומר, בשלמא אי רבא טעמא דנפשו קאמר, דסבירא ליה לדידיה נתקל פושע, איכא למימר דפליג הברייתא דהוי כרבנן, דהא בלאו הכי פליגי תנאי בהא מלתא, ואיכא למימר דרבא פוסק כחד תנא, ואע"ג דרבנן הוו רבים לגבי ר' מאיר? איכא למימר כיון דבמתניתין סתם כר"מ א"כ הלכתא כותיה. אבל אי רבא והברייתא "דכולן חייבין" באו לפרש הברייתא "דהקדרין והזגגין", ליכא למימר דפליגי, דהיאך יפלוג רבא אברייתא בפירוש הברייתא דקדרין וזגגין? הא בפירוש הברייתא אין מחלוקת תנאים?

בא"ד "כדמשמע בהאומנים", דפטר שם מעביר חבית ממקום למקום ונתקל ושברה ולא מחייבינן אותו מטעם אדם המזיק, דהרי שברה בידים.

בא"ד "ראשון ודאי פושע הוא לר"מ דמדנפשיה נפיל". וכי תימא אי פושע הוא למה לא יתחייב אפילו אם הזיק ראשון בממונו? י"ל דאין הכי נמי, אלא דהכא לא איירי כשהזיק הראשון בממונו.

בא"ד "והוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס". וליכא למימר דסבר האי לישנא דנזקי גופו משמע אניזקין דהא במסקנא אתיא אף להאי לישנא גופו וממונו אמזיקין, וכדהוכיחו בתוספות לקמן.