ביאור ראובן על בבא קמא רלח

גמ' "ובמקום שנהגו להיות שלו, לוקחין". ולא חיישינן שמא סרק יותר מכפי המנהג, וכדאמרינן לעיל, "ולא יסרק הבגד לשתיו אלא לערבו".

"קננהו בשינוי". וצריך לאמר דהכר והכסת היו מעובדים מן המוכים, דאי לא היו רק ממולאים במוכים, ככרים שלנו, א"כ ליכא שינוי במוכים, דסתר להו והוו מוכים כדמעיקרא.

"כשות וחזיז אין בהן משום גזל". נראה לי דהיינו דוקא לשומרי התבואה המתעסקים בהם, דהא קאי אברייתא דקתני, "מנכשי זרעים ועודרי ירקות", אבל לשאר בני אדם פשיטא דאין להם מעצמם ללכת בשדותיהם של חביריהם ולקצר החזיז או ללקט הכישות, ואפילו אם הלכה בהמתם מעצמה חייבים לשלם. ולפי זה לא קשה כלל מהא דאמרינן לעיל (נח:) "אכלה חזיז, ר' יוסי הגלילי אומר נידון במשויר שבו". וכן מהא דאמרינן דף י"ג. דאכלה שחת חייב אפילו לא מכליא קרנא. והגאון מ"ר יעב"ץ פירש, דהך דינא מיידי באתרא דקפדי. אבל אין נראה, דהא סתמא קאמר, ומסתמא הרי לא קפיד.