ביאור ראובן על בבא קמא רלז

גמ' "עד שתהא רוב משלו". נראה דרב לטעמיה, דאזיל בממונא בתר הרוב, ושמואל לטעמיה, דלא אזיל בממון בתר רובא, וכיון דהגזלן הוא מוחזק אמרינן דשלו הוא.

"תקיל ושקיל". עיין במהרש"א שהקשה על פירוש רש"י. ושמא י"ל דאדם שאינו רוצה לוותר על חלקו אפילו משהו הוא בחזקת גנב, כיון שאי אפשר לצמצם וע"כ יטול משל אחרים לנפשיה. אבל מ"מ דחוק הפירוש הזה. ולי נראה ד"תקיל ויהיב תקיל ושקיל", הוי לשון גניבה, כלומר, בשעה שנתן לקח אף לעצמו בגניבה. והנה דרך האריסים היה להטיב את השדה אף להבא, ולפיכך היה אסור לפטור אותם בלי סיבה ראויה, וכשנתפס אריסיה של רב חסדא בגניבה היה אפשר ליה לרב חסדא לסלקהו ולזכות אף בשבח שהשביח האריס בשדה גופא, והיינו דקרא אנפשיה, "וצפון לצדיק חיל חוטא".

רש"י ד"ה אל תגזל. "אע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו". כלומר, אע"פ שאין לו כלום מ"מ אפשר לגוזלו, דהיינו שלא יתנו לו מעשר עני, דהוי שלו מן הדין, וקמ"ל דאף זאת נקראת גזילה.