ביאור ראובן על בבא קמא קפג

גמ' "ועתה השב אשת האיש ויתפלל בעדך". והיינו מחילה, דמחילה הוא רצון שלא יארע לנמחל שום רע. ובכאן אנו רואים שאע"פ שהשיב מה שהיה עליו להשיב עדיין צריך מחילה. והראב"ד פירש אע"פ שנתן לו לאברהם אלף כסף וצאן ובקר אף על פי כן לא נתרפא עד שהתפלל אברהם בעדו. והמאירי פירש, "כלומר, שתבקש ממנו עד שימחול לך בלב טוב כל כך שיהא מתפלל בעדך".

"חייב בין בגופו בין בממונו". וקמשמע לן דלא אמרינן שהמצוה קבל על עצמו לשלם את הנזקין שיעשה המצווה, דהרי אפילו קבל אינו יכול לחייב עצמו בדברים בלא קנין, דדברים אין בהם משום מחוסר אמנה, ושליחות אין כאן, דאין שליח לדבר עבירה, אבל על עצמו הוא יכול למחול בדברים, דמחילה אינה צריכה קנין.

"נביא הוא". כלומר, הוא יודע להכיר דברים שאינו רואה ממש בחושיו, וכן אמרינן בגמרא, בבא בתרא, "אטו חכם לאו נביא הוא?".

"מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד". כלומר, שנהרג אם עבר על אחת משבע מצוות שנצטוה, מחמת שלא למד.

"ועזר מצריו תהיה". כלומר, המקרא מתפרש על פי הפשט ועל פי הדרש. על פי הפשט הוא מתפרש על עם יהודה, ומתפלל שיהיה כח בעם להנצל מצריו. אבל לפי הדרש מתפרש על יהודה עצמו, שכבר מת וכל עניניו לעולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, דהיינו תורה, ולפי זה הכל מתפרש על דבר כחותיו בתורה.

רש"י ד"ה אבל צער. "שדואג על בושתו". נראה לי, דהיינו מה שמצטער אחר כך בכל פעם שהוא נזכר בדבר, ובושת נקרא מה שמתבייש בשעת מעשה דאף בעיני שאר אנשים הוא נעשה זל, אבל אחר כך אינו זל בעיני אנשים מחמת זה, דכבר שכחוהו, רק הוא בעצמו עוד דואג מזה כבפעם בפעם ולכן הוא נקרא צערו. וכן באברהם היה לו צער מזה בכל פעם שנזכר שבידי אבימלך היתה שרה. וליכא לפרש צער כפשוטו, חדא דהא הרי משלם המזיק ועוד, הרי לאברהם לא היה צער פשוט.

ד"ה שהיה לו ללמוד. "דמשמע אין ממש בדבריך". דקשה לו, מה ראיה היא זו דבן נח נהרג על שהיה לו ללמוד דרך ארץ, אפשר שהקב"ה רק מוכיח אותו שלא עשה טוב? ותירץ, דהא דקאמר ליה נביא הוא, הרי היא תשובה על דבריו, שאמר, הגוי גם צדיק תהרג? והשיב לו כי לא כדבריך הוא, אלא ראוי אתה ליהרג.

ד"ה כל השבטים. "והוא עסק במצוה". ולפיכך הזכיר עצמות יוסף, משום דהוא צוה, ושייך ביה מצוה לקיים דברי המת.

תוס' ד"ה כאשר. "אלא ילדה בריוח". וטבע אשה זקנה שמולידה בקושי, וא"כ מה שילדה בריוח, לא היה אלא משום תפלת אברהם. והיינו מה שאמר וה' פקד את שרה, לא כשאר הפקידות, אלא, כאשר בקש אברהם על אבימלך.