ביאור ראובן על בבא קמא קנו

גמ' "דאיעבר מקלוט". כלומר, דקיימא לן דמקלוט יכול להתעבר, וכי תימא למה קרי ליה טמא, הרי לר' יהושע טהור הוא? כר' שמעון, דקרי ליה טמא, כן נראה מפירוש רש"י.

"או שהייתה לו בו שותפות". כלומר, לא זו שלא מכר כל מה שהיה לו בו אלא אף זו שמכר כל מה שהיה לו בו, מ"מ פטור כיון שלא היתה כל המכירה באיסור.

"הנוחר והמעקר". כלומר, לא זו שלא נעשתה כונתו אלא אף זו שנעשתה כונתו, מ"מ פטור משום דלאו שחיטה היא.

"וכן תניא במתניתא". והא דלא מקשה מההיא ברייתא ארב, משום דנטר עד דמביא כל התנאים דברייתא דלקמן דלא הוו כרב, ומקשי מכולהו.

"דבר המעכב שחיטה" לפי פשוטו משמע, דבר שבלי זה השחיטה אינה שחיטה כלל, והיינו שעושה את הבהמה נבלה, ודלא כפירוש רש"י שכולל אפילו דבר שעושה אותה טריפה. אבל בירושלמי תנא בדברי רבי, "חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו". וזה כולל אף דברים שעושים אותה טריפה דקיימא לן אף טריפה אינה חיה. והיינו כפירוש רש"י.

"וכן הגונב בהמת השותפין חייב", ארבעה וחמשה אם מכר.

"בשותף שגנב מחבירו". והא דאמר שותפין שגנבו אשותף דעלמא קאי, כלומר, כל שותף שגנב.

"בשותף שגנב מעלמא". כלומר, שני שותפין שגנבו, ואיידי דתני ברישא "שותף שגנב מחברו" בלשון יחיד תני נמי הא בלשון יחיד.

"בשותף שטבח שלא לדעת חבירו". כלומר, תרוייהו בשותפין שגנבו מעלמא, והא דפטורין מד' וה', איירי דאחד טבח שלא מדעת חברו, וה"ה מכר. אלא משום דקתני בברייתא "וטבחו כולו בעינן", נקט טבח.

"חוץ ממלאכתה". אם תמצא לאמר דלשלשים יום לא הוי שיור, דהא משלשים יום לגמרי היא מכורה, חוץ ממלאכתה מהו. ואם תמצא לאמר, דחוץ ממלאכתה לא הוי שיור, משום דהלוקח יכול לשוחטה ולעשות מכירתה שלמה, חוץ מעוברה מהו.

"הא לא שייר". ואע"ג דשייר מה שקטע, מ"מ בגוף הבהמה לא שייר כלום, דהיד שקטע נעשה גוף אחר.

רש"י ד"ה דאיעבר. "משמע ליה לרבא משה". כלומר, אע"ג דר' יהושע ובנין אב דרבא הוי מחד קרא, מ"מ קאמר דלא כר' יהושע. משום דר' יהושע גמר ליה מכבשים ורבא גמר ליה משה. ובזה מתורצת קושית התוספות ד"ה "זה בנה אב".

ד"ה גנב פטור. "ואליבא דר' שמעון נקט לה". כלומר, דליכא למימר דהשאלה היא לרבנן אקרן, דמ"נ אי קיים השור שגנב אז פשיטא שהוא צריך לחזור השור, שהרי הוא עולה ואסור בהנאה. ואי אינו קיים פשיטא דפטור לגמרי, אפילו מדרבנן, דאהקדש פטור, משום דלא הזיק כלל את ההקדש, שהרי הבעלים חייבים לשלם באחריות, ולבעלים נמי פטור, משום דלא הוי לגבייהו רק גורם לממון.

ד"ה המעכב. "דלא מתיר לה שחיטה". כלומר, בין דבר שנעשית נבילה מחיים ובין דבר דלא מתיר לה שחיטה, דהיינו שנטרפה על ידו. ועוד נראה, דלרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה א"כ בא למעט רק דבר שאם ניטל ממנה נעשית בו נבלה, ולר' שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה א"כ אפילו שייר דבר שנטרף על ידו לא הוי שחיטה וכיון דליכא בשחיטה ליכא במכירה, דוטבחו דומיא דמכרו.

תוס' ד"ה מי פטר. "אי לא בעי למיעבד מצוה מן המובחר". פירוש, אפילו כבר הפריש שור ונגנב, ולא אמרינן כיון דהפריש שור גלי אדעתו דבשעת נדרו היה בדעתו להביא שור, והוי כמו שאמר, הרי עלי להביא שור לעולה, דפשיטא שאינו יכול להביא רק שור.