ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ג:ב:ב
Beur HaGra on Yerushalmi Peah 3:2:2 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Peah 3:2:2) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א ואידן מירוג. פי' איזהו מירוג שיש בו תחילה וסוף וחייב בשניהם:
ומפרש רבי ירמיה כהדא דתנינן. פי' דהיינו בצלים שחייבין בין לחין בין יבישין:
ור' יוסי מפרש שהוא קצח דכד את זריע לה דעביד ליה בצל דקיק. נקרא תחילתן ואפ"ה חייב וכששתל לה אח"כ נקרא סופו:
ומקשי דלא כן מה אנן אמרין. פי' לר' יוסי מאי קמ"ל פשיטא דקצח חייב בפאה ואי משום שעומד לזריעה דהיינו שאח"כ כשרוצה לעשות בצל גדול שתיל לה:
ע"ז מקשי וחיטין לאו לזריעה הן. פי' ואפ"ה חייב בפאה ומהיכי תיתי הכא לפטור גבי קיצתא:
ומשני חיטין רובן כו': ומקשי ע"ד דר' ירמיה. פי' דאמר בצלים בתחילתן חייבין בפאה:
וכי ירק חייב בפאה. פי' הא אין מכניסו לקיום:
ומשני מינו מכניסו לקיום. פי' מין בצלים והיינו אחר שנתייבשו:
מה עביד ליה ר' יוסי. פי' כיון דמוקי בקצח ולא מוקי בבצלים אלמא דסבר דבצלים תחילתן פטור מן הפאה דהוי ירק והא תנן מתני' בפי' בצלים לחין חייבין בפאה והיינו מתני' דהמחליק. ומשני האי לחיוב אינו מתחילתן אלא שגמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש ולפיכך חייב בפאה דזה ודאי מכניסו לקיום:
כתב יד ב ואידן מירוג. איזהו מירוג שיש בו תחלה וסוף ובשניהם חייב מפרש ר' ירמיה היינו בצלים שחייבין בין לחים בין יבישין כהא דתנינן כו'. ור' יוסי מפרש היינו קצח הייכו שהוא בתחלה עביד בצל דקיק ובסוף עביד בצל רב ושניהם חייבים בפאה:
דלא כן מה אנן אמרין. פריך לר' יוסי דמפרש קצח כד עביד בצל דק חייב בפאה מאי קמ"ל פשיטא דלא כן דאי לא קמ"ל מה אנן אמרין כו':
ע"ד דר' ירמיה כו'. דמוקי לבצלים בתחלתן דחייבים בפאה פריך וכי ירק חייב בפאה הא אין מכניסו לקיום:
מה עבד לה ר' יוסי. דמוקי בקצח ולא בבצלים ע"כ דס"ל בצלים בתחלתן פטורי פאה והא במתני' תנן המחליק בבצלים חייבים בפאה:
גמור הוא. משני האי לחים במתני' אינן בתחלתן אלא מיירי שהוא גמור כו' ושפיר הוי מכניסו לקיוס וחייב בפאה: