בית הלוי חלק ג קצד

בית הלוי סימן א

בו יבואר האיך דעת רבותינו הראשונים בשמיטת קרקע בארץ ישראל בזמן הזה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן

[א] איתא במס' גיטין על הא דתיקן הלל פרוזבול אמר אביי בשביעית בזמן הזה דרבנן ורבי היא דתני רבי אומר וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחד שמיטת כספים ואחד שמיטת קרקע בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובזמן שאין אתם משמט קרקע אין אתה משמט כספים, ופירש רש"י בזמן שאין אתה משמט קרקע שבטלה קדושת הארץ, והנה בסוגיא זו יש כמה שיטות מחולקים בפירושה, ונבארם בעזה"י, ראשונה שיטת רש"י דמפרש דשני שמיטות דקאמר רבי קאי הכל על שביעית, ושמיטת קרקע היינו איסור עבודת קרקע, ושמיטת כספים היינו הפקעת החוב בשביעית, ויליף רבי על השמטת החוב דאע"ג דהוא מצוה שאינה תלוי בארץ מ"מ כיון דבזמן הזה ליכא איסור חרישה מן התורה דהוא מצוה התלויה בארץ ועכשיו הרי בטלה קדושת הארץ גם הפקעת החוב אינו מן התורה, וכתב רש"י עוד דאע"ג דתקנת פרוזבול של הלל היה בימי בית שני ס"ל לאביי דגם אז הואיל ולא היה יובל נוהג כיון דאין כל יושבי' עלי' לא היה שמיטה נוהג, וכן הוא בירושלמי מניין שאין השמיטה נוהג אלא בזמן שיובל נוהג שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית, אבל בתו"כ איתא דשמיטה נוהג גם כשאין יובל, ואומר אני שהוא מחלוקת דתנאי עכ"ד רש"י

*] ומקודם נבאר דברי רש"י מה דלכאורה אינו מובן דאחר שכתב דלאביי מוכרח דגם בזמן הבית לא הי' שמיטת קרקע מה"ת משום שאין יובל ותוך כדי דיבור בדברי רבי כתב טעם אחר משום דבטלה קדושת הארץ ומדוע שבק טעם הראשון ובפרט דטעם זה הא אינו רק על אחר חורבן והלל הרי היה בזמן הבית ומוכרחין לומר לטעם הראשון דאביי הא מוקים לתקנות הלל כרבי, ולא ראיתי להמפרשים שיפרשו לנו כוונת רש"י בזה, והפשוט דרש"י לשיטתו דמפרש שמיטת קרקע דקאמר רבי היינו איסור חרישה שוב אי אפשר לפרש דטעמו משום דקרקע תלוי ביובל דא"כ למה הוצרך רבי ללמוד כספים מקרקע ואמר בזמן שאין משמט קרקע אין משמט כספים דמוכרח דקרקע פשיטא לו יותר מכספים רק לומד כספים מקרקע והרי עיקר הדבר דקרקע תלוי ביובל נפק ליה ג"כ מהך קרא דזה דבר השמיטה שמוט והרי עיקר הפסוק כתוב בכספים ודין קרקע לא הוזכר כלל בפרשה זו וא"כ גם כספים נוכל ללמוד מיובל ומהיכן פשוט ליה קרקע יותר מכספים ואדרבה כספים יותר פשוט מקרקע דהפסוק הא איירי בכספים וזהו שהכריחו לרש"י לומר דהא דפשוט לרבי קרקע הוא מטעם אחר משום דבטלה הקדושה ולא משום דתלוי ביובל, וזה פשוט ומוכרח בדעתו

[ב] ועוד דהא לפמש"כ רש"י דאביי ס"ל דגם בבית שני לא היה שמיטה משום דאין יובל וא"כ הרי נצרך לומר דהכתוב מדבר כאן בשלשה שמיטות שמיטת כספים דזהו עיקר הפרשה ושמוט יתירא דכתיב מרבה לכאן גם שמיטת קרקע [דקאמר רבי] וגם שמיטת יובל להקיש כולם להדדי והרי בודאי קשה דהאיך נרבה לכאן שני דברים קרקע ויובל והרי רק תיבה אחת שמוט מיותר וקושי' זו הקשה הרשב"א בחידושיו על פירש"י וז"ל ועוד היכא דרשינן מהאי קרא כו' אטו בקרא שלשה שמיטין כתיבא, דבשלמא לפירושו של ר"ת ניחא דכל דין דשביעית בין דקרקע ובין כספים נחשבים באחד ושמוט יתירא מרבה יובל אבל לפרש"י דכספים וקרקע נחשב לשנים קשה, וצ"ל לפרש"י דאביי לא דרש לפי מנין התיבות היתרים רק ס"ל דהך שמוט יתירא בא להביא לכאן כל ענייני שמיטות אחרים הכתובים בתורה יהיו שנים או שלשה או גם ארבעה ומביא לכאן קרקע וגם יובל, וכל זה יש לומר על אביי אבל רבי הא אמר להדי' בשני שמיטות הכתוב מדבר וכל זה דחק לרש"י לומר דרבי לא ס"ל כלל ההיקש ליובל והא דפשיטא ליה בקרקע הוא משום דבטלה הקדושה ורק אחר החורבן ס"ל דהוא דרבנן אבל בזמן הבית ס"ל לרבי דשמיטה הי' דאורייתא, ורק אביי הוא דאמר דהלל ס"ל דגם בזמן הבית היה מדרבנן דס"ל דגם יובל היקש כאן, וכן דקדק רש"י בדבריו וכתב וז"ל, ואע"ג דהלל היה בזמן בית שני ס"ל לאביי דגם אז הואיל ולא היה יובל נוהג לא היה שמיטה נוהג הרי דלא כתב רש"י רק דאביי ס"ל כן ולא רבי וכל זה ברור ומוכרח בדעתו

[ג] אמנם א"כ קשה טובא על פרש"י דלדידי' מוכרח דרבי ס"ל דגם קדושת עזרא בטלה כשנחרב הבית והרי בחולין דף ד' העיד ר' יהושע בן זירוז לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי בית שאן ומפרשינן שם הטעם דהרבה כרכים לא כבשו עולי בבל וקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל וכתב שם רש"י דאלו היתה בית שאן ממה שכבשו עולי בבל היתה אסורה ואע"ג דר"מ ורבי היו אחר חורבן דקדושת עזרא קדשה הגה"ה *]והתוס' בערכין דף ל"ב כ' דלא פליגא התו"כ והירושלמי והא דאמר שמיטה אע"פ שאין יובל ה"ק אע"ג שלא נהגו יובל והניחו בחטאם, והנה ז"ל התו"כ מנין עשה שביעית אע"פ שאין יובל ת"ל והיה לך שבע שבתות השנים, ומנין עשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל תשע וארבעים שנה דברי ר' יהודה וחכ"א שביעית נוהג אע"פ שאין יובל והיובל אינו נוהג אלא א"כ יש עמו שביעית, והרי הדרשה השני' דאמר ומנין עשה יובל אע"פ שאין שביעית הא ודאי דאין לו פי' אחר רק כהתוס' דאע"פ שעברו על חטא ולא עשו שביעית, ובענין אחר אי אפשר לפרש דלא מצינו אופן שלא יהיה עליהם חיוב שביעית וחיוב יובל יהיה, וא"כ אין שום דוחק לומר דגם הרישא בשביעית אע"פ שאין יובל נפרש כן דומיא דסיפא, והברור דרש"י דחקו לפרש הא דאמר שביעית אע"פ שאין יובל היינו שיובל אינו נוהג ע"פ דין דס"ל דלזה לא צריך קרא לרבות דגם למ"ד דשמיטה תלוי ביובל היינו ביובל הבא אם נוהג ע"פ דין אבל מהיכי תיתי נימא דשביעית יהיו תלוי ביובל העבר דאם חטאו ולא עשו יובל שוב לא יעשו אח"כ שביעית והרי לעולם התחלת מנין השמיטות הוא קודם יובל והגם שלא היה מקודם יובל, ולא צריך קרא לזה וע"כ הפי' אע"פ שיובל הבא אינו נוהג ע"פ דין, ודברי התוס' צ"ע: