בית הלוי חלק א צז

הני דמביא הגמר' בתמורה דף ד' אבל בהך דהשוחט בשבת דהאיסור הא הוי משום מלאכת שבת וגם אם נאמר דלא מהני ולא הוי שחיטה רק נחירה הא ג"כ איכא חילול שבת דתיקנה להוציאה מידי אבר מן החי לבני נח ובכה"ג גם רבא מודה דמהני וסברא זו נזכרה ג"כ בשו"ת מוהר"י טראני ח"א סי' ס"ט יעו"ש ועיין בשו"ת הגאון ר' עקיבא אייגר זללה"ה זיע"א סי' קכ"ט שכתב ג"כ סברא זו ושוב הביא לדברי התוס' בתמורה דף ד' שהקשו דצורם אוזן בכור נאמר דלא מהני ויהי' אסור מדאורייתא להיות נשחט ע"פ אותו מום וגם שם הא לא יתוקן הדבר במה דנאמר דלא מהני הרי מוכח דהתוס' לא ס"ל סברא זו יעו"ש

[ב] ולכאורה הי' נראה להוכיח דלא כסברא הנ"ל דבפסחים דף ס"ג בתוס' ד"ה השוחט פסח על החמץ כתבו בשם הריב"א דהפסח כשר דהא לא שינה עליו לעכב וראיתי בשער המלך ה' קרבן פסח שהביא דברי הפרי חדש שהקשה על הריב"א דמכשיר מסברא והרי גם בלא שינה עליו לעכב צריך להיות פסול משום הך סברא דאי עביד לא מהני והשעה"מ השיג עליו וכתב דבקדשים דקיי"ל דבעינן בהו שינה עליו לעכב לא קאמר רבא כלל הך סברא דאי עביד לא מהני ובאמת דכדברי הפר"ח מבואר להדיא בתוס' תמורה דף ד' שהקשו דשוחט פסח על החמץ יהיה פסול לרבא דלא מהני ותירצו דבירושלמי יש קרא להכשיר הרי להדיא כהפר"ח דגם בקדשים קאמר רבא הך כללא דלא מהני ושפיר הקשה הפר"ח על הריב"א דמכשיר בלי שום דרשה רק מסברא דלרבא דקיי"ל כוותיה נאמר דלא מהני והיא עצמה הוי קושי' התוס' בתמורה. ולכאורה היה נראה מזה מוכרח דהריב"א ס"ל דלהלכה קיי"ל כאביי דס"ל בתמורה שם דאי עביד מהני ועיין בשו"ת רע"א הנ"ל שחקר בזה היאך קיי"ל להלכה אי כרבא או כאביי יעו"ש אמנם באמת הוי דוחק גדול לומר כן דהא בכל דוכתא קיי"ל דהלכה כרבא נגד אביי וע"כ נראה לומר דגם הריב"א מודה דהלכה כרבא ומה שהקשה עליו הפרי חדש דאמאי מכשיר בלי שום ראיה יש לומר דס"ל להריב"א כסברתו של הנתיבות הנ"ל דהיכא דלא יתוקן הדבר גם רבא מודה דמהני ומש"ה בשוחט פסח על החמץ הרי לא שייך לא מהני דהרי לא נרויח כלל בזה דאע"ג דהך ל"ת של לא תשחט על חמץ דם זבחי יתוקן דכיון דנאמר דלא מהני ולא הוי שחיטה רק נחירה א"כ הא ליכא הך דבר שהקפידה התורה דהקרבן פסח לא יהיה נשחט על חמץ מכל מקום הא ודאי דההורג קדשים בידים עובר ג"כ על לא תעשון כן לה' כו' וכדאיתא במס' ע"ג דף י"ד גבי מקדיש בהמה בזמן הזה דתניא בהמה תעקר ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה ופריך ונשחטיה משחט ומשני אתיא בהו לידי תקלה ונשוויה גיסטרא אמר אביי אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן כו' הרי דההורג קדשים בידים עובר על לאו זה מדאורייתא ואע"ג דבתחילה דפריך ונשחטיה משחט משני דאתיא לידי תקלה ולא משני משום לא תעשון רק על קושיא השניה דנשוויה גיסטרא ומשמע קצת דבשחיטה ליכא הך ל"ת והוכחה גמורה אינה דהא י"ל דבתר דחדיש אביי הך דלא תעשון כן באמת קאי הך תירוצא גם על קושיא הראשונה דנשחטיה] זה אינו דשאני שם דהוי שחיטה גמורה ורק משום איסור הקדש יהיה אסור באכילה אבל השחיטה עצמה הוי שחיטה ומש"ה ליכא הך לאו דהאיסור של הלאו הוי בנותץ ומשחית כדכתיב ונתצתם לא תעשון כו' אבל בשוחט על החמץ אם נאמר דלא מהני ולא הוי שחיטה כלל רק נחירה ודאי דנחירה לא עדיף מגיסטרא ואיכא הך לאו וגם נראה דהורג קדשים בידים לא גרע ממטיל מום בקדשים דעובר על כל מום לא יהיה בו ותדע דהרי בעת שמתחיל השחיטה קודם שגמר לשחוט הסימן השני הא אין לך מום גדול מזה דבשלמא היכא דהוי שחיטה לא מקרי מום בהתחלת השחיטה דכן הוא דרך שחיטתו ועיין בב"ק דף ע"ו בתוס' ד"ה שחיטה אבל אי נאמר דלא מהני והויא רק נחירה הא הוי מטיל מום ממש בידים בעת התחלתו של הנחירה ובמה שגמר לנחור לא נפקע איסורא וא"כ ההורג קדשים בידים איכא איסורא דאורייתא וזהו גם כן טעמו של רש"י במס' סנהדרין דף קי"ב גבי עיר הנדחת דתני' שם היו בה קדשי מזבח ימותו ופרש"י דמכניסין אותן לכיפה וטעמו דכיון דמה"ת כשרים הם דהוי שלל שמים ס"ל דמדאורייתא אסור להורגן בידים ומש"ה ס"ל להריב"א דהכא לא שייך כלל הך סברא דלא מהני דהא לא נרויח כלל בזה דאי נאמר דמהני יעבור על לא תשחט על חמץ ואי נאמר דלא מהני יעבור על כל מום לא יהיה בו ועל לא תעשון כן ומה בצע בהחליף איסור זה על שני איסורים אחרים והוי כמו שוחט בשבת דמודה בו רבא דשחיטתו כשרה ומהני והתוס' בתמורה שהקשו קושי' זו דשוחט על החמץ יהיה הפסח פסול דלא מהני הוא משום דאזלי לשיטתם דלא ס"ל סברתו של הנתיבות וכמו דמוכרח ממה שהקשו באותו דיבור עצמו בהא דצורם אוזן בכור נאמר דלא מהני ומש"ה הקשו גם על הא דהשוחט על החמץ דיהיה פסול אכן מ"מ הא מבואר בירושלמי דיש קרא להכשיר וא"כ כיון דנתברר דבשוחט פסח על החמץ לא יתוקן האיסור ואפ"ה הא חזינן בירושלמי שהביאו התוס' בתמורה דמצריך קרא להכשירו וז"ל הירושלמי בפסחים פרק ה' אר"ש בר"י ממה שחייב על הזריקה הדא אמרה הפסח כשר כו' תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראו זבחי וכבר הקשו המפרשים על הריב"א דמכשיר מסברא בלא שום דרשה דהא חזינן דהירושלמי מצריך בו קרא להכשירו ועכ"פ הא מדברי הירושלמי מוכרח דבלא"ה הוי ס"ד דהוא פסול וע"כ ס"ל להירושלמי דגם היכא דלא יתוקן הדבר ג"כ אמרינן דלא מהני דאל"כ לא הוי צריך קרא להכשירו דהא ליכא כאן שינה עליו לעכב וכמש"כ הריב"א ומוכח דלא כסברתו של הנתיבות

[ג] אמנם זה אינו ואדרבה מסוגיא זו יש סמך גדול לסברתו של הנתיבות וכמו שיבואר דהנה גם אי נאמר דלא כהנתיבות קשה לי דברי חזקיה שבירושלמי דדרש דהפסח כשר מדכתיב זבחי דא"כ לר"ש דדרש בפסחים דף ס"ג דהשוחט פסח על חמץ בי"ד כו' חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן כו' פטור ובמועד כו' ושאר כל הזבחים כו' חייב ומפרשינן בדף ס"ד דדרש זבח זבחי בזמן דאיכא זבח לא מחויב אזבחיי ובזמן דליכא זבח מחויב אזבחיי הרי דדרש להך יו"ד של זבחי לדרשה אחרינא ותיקשה לדידיה מנ"ל דהפסח כשר ובודאי דוחק גדול לומר דלר"ש באמת יהיה פסול ונחדש מחלוקת חדשה בין ר"ש לרבנן בזה ועוד דא"כ תיקשה דמנ"ל לר"ש לומר דרשה דידיה דלמא לא בא הכתוב רק לאשמעינן דהפסח כשר ועל כן נראה לומר דסברא דלא מהני לא שייך הכא כלל וכמו שכתבנו כיון דלא יתוקן האיסור והא דמצריך הירושלמי קרא להכשירו הוא מטעם אחר ויהיה ניחא גם הא דלר"ש לא צריך קרא לזה דהנה בחולין דף קי"ד קאמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל אין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר' אבהו כו' כל מקום שנאמר לא תאכל כו' א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע ופריך שם מעשה שבת ליתסרו ומשני אמר קרא היא היא קודש ואין מעשיה קודש חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה ליתסר ומשני השתא ומה שבת דחמירא מעשיה מותרין הני לא כ"ש כן הוא גירסת רש"י וכתב רש"י אבל בבשר בחלב לא אמרינן הך ק"ו דהא כתיב לא תאכל כל תועבה ומסתברא דעל בב"ח קאי דאכל תועבה גופה אבל חורש בשור וחמור לא אכל החרישה עצמה רק הבא ממנה ויליף ממעשה שבת דאין הבא ממנה קודש והתוס' גורסים שם השתא לגבוה שרי להדיוט מבעי פי' דהתוס' מפרשים דהא דפריך חורש בשור וחמור ליתסר קאי הקושיא דהשור יהיה נאסר באכילה ועל זה מתרץ דהשתא דלגבוה שרי דבע"ח שנעבדה בהן עבירה הא ילפינן במס' סוטה דף מ"ו דכשרין לקרבן להדיוט מבעי והקשו התוס' לגירסתם דאכתי החרישה והדישה דאינם בע"ח לתסרו ותירצו דגבי חסימה אין האיסור משום התבואה רק משום הבהמה וכן חורש בשור וחמור אין האיסור משום החרישה דגם הנהגה בלא חרישה אסור וע"ש עוד בתוס' ד"ה כל שהקשו דצורם אוזן בכור